החלטה בתיק א 47333/05

1.       לפניי בקשת הנתבעת לשיפוי בגין הוצאות משפטיות - בעקבות דחיית התביעה על פי ממצאי פוליגרף, בהתאם להסכמה דיונית - ותגובת התובע.

• 1.       הצדדים הסכימו ל'קיצור דרך' דיוני, ולסיום התובענה ללא בירור לגופה. בכך חסכו זמן שיפוטי. קיים שיקול של מדיניות משפטית, הנובע מן האינטרס הציבורי בהקלת העומס על בתי המשפט, לתמרץ פשרות והסכמות דיוניות החוסכות זמן שיפוטי על ידי הימנעות מפסיקת הוצאות, או פסיקת סכומים חלקיים, אף כשמשמעות הדבר היא פגיעה מסוימת בצד שלכאורה היה ראוי לפסוק הוצאות לטובתו.
• 2.       האינטרס הציבורי האמור אינו בהכרח מנוגד לאינטרס של הצדדים, לרבות הצד הזכאי-לכאורה להוצאות. ניסיון החיים בבתי המשפט מלמד שלא תמיד נפסקים לצד הזוכה, אף כשההליך התנהל במלואו תוך הוצאות יתירות, סכומים המפצים אותו באופן מלא על כל הוצאותיו; וזאת חרף ההלכות הידועות בעניין זה. לעתים הדבר נובע מאי-הימצאותן לפני בית המשפט של כל הראיות בדבר כל עלויות ההתדיינות. לעתים הדבר נובע מכך שחלק מן העלויות נראות בעיני בית המשפט כחורגות מן הסביר. לעתים - משום שהן מקוזזות מול מחדלים דיוניים של הצד הזוכה. כל עורך דין המרבה להופיע בבתי המשפט מודע לעניין זה.
• 3.       לעולם גם אין ביטחון כי הצד שסיכוייו לזכות בהליך, בתחילתו, נראים טובים יותר - אמנם יזכה בו. תמיד קיים סיכון כי אם יתנהל ההליך במלואו - יתגלו  עובדות חדשות, או ייקבעו ממצאי מהימנות בלתי צפויים, שיהפכו את הקערה על פיה.
• 4.       חרף הגישה העקרונית האמורה, בענייננו אני סבור שהנתבעת זכאית להוצאות בסכום מסוים. להלן אבהיר את טעמיי לכך, תוך התייחסות לטיעוני התובע בתגובתו.
• 5.       הצדדים הסכימו על דרך דיונית חלופית לקביעת העובדות המהותיות שבמחלוקת. דרך זו הובילה לממצאים המאשרים את גרסת הנתבעת. מהם עולה התנהלות חמורה של פקיד התובע, שלגביה נושא התובע באחריות שלוחית.
• 6.       היעדרה של וודאות מלאה בדבר אמינותו של הפוליגרף אינה רלבנטית. הפוליגרף אינו המנגנון היחידי בחיינו שאינו אמין ב-100%. אנחנו חיים עם מה שיש, ופועלים לפיו. משהסכימו הצדדים להמיר את מנגנון קביעת העובדות השיפוטי במנגנון הפוליגרף, קיבלו עליהם לראות בממצאיו כממצאים אמיתיים, או - על-כל-פנים - כממצאים הקובעים לצורך התיק, לכל דבר ועניין.
• 7.       המשמעות המשפטית של הממצאים האמורים מובילה ישירות לדחיית התביעה נגד הנתבעת לגופה, באשר הממצאים שומטים את הקרקע מתחת לחבותה של הנתבעת כעריבה לחוב הנתבע. לו נקבעו הממצאים האמורים בדיון רגיל, מן הסתם היו גוררים, נוכח אופיים, פסיקת הוצאות גבוהות נגד התובע, בשל התנהלות שלוחו.
• 8.       אי-פסיקת הוצאות לא היה חלק מן ההסכמה הדיונית, ולפיכך אין בדרישה להוצאות משום ערעור ההסכמה האמורה.
• 9.       נכון שלא צורפו קבלות בגין מלוא הסכום שנדרש בגין שכ"ט עו"ד, אולם ניכר בהתנהלותה של הנתבעת שהיא הסתייעה בעו"ד, ונראה פשוט שהדבר עלה לה יותר מ-500 ש"ח. לפיכך ראוי לפסוק לה סכום הנמוך ממה שדרשה, אך הגבוה ממה שהוכיחה באמצעות הקבלה שצירפה.
• 10.   אני סבור שההוצאה בגין חוות דעת גרפולוגית הייתה סבירה.הנתבעת מצאה עצמה נאלצת להתמודד עם גוף חזק ממנה פי-כמה, וסביר היה מבחינתה להצטייד בראשית-ראיה לאי-התקינות של התנהלות פקיד הבנק, בדמותה של חוות הדעת הגרפולוגית. גם עלותה של חוות הדעת, בהשוואה למחירי-השוק, הייתה צנועה.
• 11.   נכון כי הנתבעת לא הוכיחה הפסדי השתכרות בפועל, וכי לא כל נסיעותיה לבית המשפט היו הכרחיות. אולם ברור שההליך המשפטי היה כרוך מבחינתה בהפסד זמן לא מבוטל ובנסיעות, ולפיכך ראוי לפסוק לה סכום גלובאלי בסעיף זה.
• 12.   לאור המקובץ, תוך התחשבות בשיקולי המדיניות שבהם פתחתי, אך גם בהוצאות הסבירות שאני מאמין שנגרמו לנתבעת עקב פרשה שביסודה עומדת התנהלות חמורה של פקיד הבנק, וכן בתשתית המוגבלת של האסמכתאות להוצאות ולהפסדים שנטענו על ידי הנתבעת, ובשים לב לסכום התביעה, ולנוהג בפסיקת הוצאות בזיקה לו - אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת סך 3,500 ש"ח. אטעים כי לו התנהל הליך מלא, שתוצאותיו היו כתוצאות הפוליגרף - הייתי נוטה לחייב את התובע בסכום גבוה הרבה יותר.
• 13.   התשלום יבוצע תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

ניתנה היום, כ"ב באב, תשס"ו (16 באוגוסט 2006), בלשכתי.

שלמה פרידלנדר, שופט