החלטה בתיק א 46562/04

בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה של בנק לאומי למשכנתאות, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר.

התובעת טוענת כי נחתם בינה לבין הנתבעים הסכם (להלן: "החוזה") שבו, העניקה התובעת לנתבעים הלוואה בסך של 39,000 ש"ח. הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם כפי שהוסכם בחוזה.

עוד טוענת התובעת כי בסעיף 24 לחוזה נאמר כי ספריה וחשבונותיה של התובעת יהיו נאמנים על הנתבעים וישמשו בכל עת להוכחה לכאורה לגבי כל הסכומים והפרטים הרשומים בהם.

ובסעיף 26 לחוזה נאמר כי התובעת רשאית להעמיד לפירעון מיידי את יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת במידה והנתבעים לא מילאו אחר תנאי החוזה.

הנתבעים טענו כי בשיחתם עם נציג התובעת נאמר להם כי ישלח להם טופס הוראת קבע בדואר, וכן הוצע לסגור את חוב הפיגור בארבעה תשלומים.

משהגיעו טפסי הוראת קבע חתמו הנתבעים והוסיפו הערה בשוליו בעניין בעיתיות הוראת הקבע.

נציג התובעת מר איתמר חזר אל הנתבעים ואמר שלא ניתן להוסיף הערות לחוזה, תגובת הנתבעים שההוספה נעשתה מכיוון שאין אפשרות להשיג את נציג התובעת בטלפון. לכן קיבלו את דרישתו ושלחו פקס ללא ההערה. למרות זאת קבלו את התביעה. משפנו לתובעת נאמר כי אין כבר מה לעשות שכן לא התקבל הפקס.

ב"כ התובעת טוען שלנתבעים אין כל הגנה והם גם לא פנו מעולם לב"כ התובעת עם קבלת התביעה ולא שילמו את הפיגור שאינו שנוי במחלוקת עם היום. 

דיון :

הלכה פסוקה היא כי לא במהרה ייעשה שימוש להכרעת תובענה בסדר דין מקוצר רק על פי כתב התביעה ונספחיה המצורפים, מבלי ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט.  קיומו של הליך  זה נועד למנוע דיון מיותר בתובענה אך  ורק כאשר נעלה מכל ספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. זאת יקבע כי למקרא תצהירו של הנתבע יעלה כי אין בו כדי הגנה לכאורית לביסוס חיץ כנגד טענות התביעה. (ד. בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שישית, תש"ס -2000), 123).

בעניין זה נקבע כי די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן. ואולם, על אף קיומם של כללים קפדניים אלו לזכותו של נתבע, שוב עדיין אין לנו לעשות הליך זה סרק, בדרך לבירורה של כל תובענה באופן המוציא שכר בהפסד (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי בע"מ, פ"ד מה(1) 69, 70).  

לשם כך, נקבעו להם כללי מנחים בפסיקה שבאמצעותם להטוות לנו הדרך, אם יש בטענה לכאורה כדי להצדיק את בירורה וליבונה בהליך משפטי סדור. 

בשלב זה, רשאי השופט לפסוק לזכות התובע אך ורק כאשר השתכנע שאין לנתבע הגנה כלשהיא ושלא נתעוררה כל נקודה הגיונית אשר ניתן להיאחז בה לטובתו, כך לדוגמא אם תמצא עילה חוקית לכאורית בטענות הנתבע אך זו מתבדית לחלוטין בחקירה הנגדית לא יתן ביהמ"ש לזה האחרון רשות להתגונן, אא"כ גרסתו אך נחלשה עקב אותה חקירה (ע"א 534/61 חפציבה בע"מ נ' בן ארי, פ"ד טז 694, 699 וכן ע"א 86/66 פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בשיראל בע"מ ואח', פ"ד כ(2) 520, 522).

בבקשת הרשות להתגונן אין מקפידים, יתר על המידה עם המבקש. עם זאת, יש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך באמצעות העלאת טענות סתמיות שכל מטרתן בסיכול תכליתו של ההליך המקוצר המקנה לתובע יתרונות דיוניים בזכות בהליך זה. יש ליצור את האיזון הראוי בין הרצון להעניק לתובע ייתרונות דיוניים להם נתכוון המחוקק, לבין הרצון שלא לקפח את הגנתו של הנתבע ולפגוע בזכויותיו החוקתיות למצוא לו יומו בביהמ"ש (ע"א 779/87, 780/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל ואח', בוספורוס חב' לבניין והשקעות בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(3) 311).

בדיון מיום 13/03/05  התברר כי הנתבעים ידעו שיש להם חוב פיגורים ולמרות זאת לא טרחו לשלם אותו, לא מהיום שנודע להם ולא עד היום.

לא ברור לי מדוע לא שלחו הנתבעים לב"כ התובעת צ'ק או הפקידו את הסכום, שאינו שנוי במחלוקת,  בבית המשפט.

נראה כי כל טרוניית הנתבעים היא בקשר להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ביהמ"ש היה נכון, לפנים משורת הדין, להקדיש לכך הליך משפטי באם לפחות את הסכום שאינו שנוי במחלוקת היה משולם ע"י הנתבעים, אך לא במקרה שגם סכום זה לא שולם עד עצם היום הזה.

גם היתממותם של הנתבעים עת מוסיפים הערות מהערות שונות לאמצעי תשלום שמטרתו לתקן פגם כתוצאה מהפרת הסכם  מצידם אינה מקובלת עליי.

משהפרו הנתבעת את ההסכם מלכתחילה ולאחר מכן הוסיפו הערות להוראת הקבע שמנעו שימושה לתיקון ההפרה, חובה היה עליהם לדאוג שהוראת הקבע השלישית ששלחו נקלטה וההפרה שלהם תוקנה. הנתבעים, לדידי, אינם יכולים לשים יהבם בביהמ"ש שהוא  אשר ידאג לביטול ההוצאות שגרמו כתוצאה מפתיחת הליך זה שנפתח כאמור כחוק.