החלטה בתיק א 45183/04

1.         התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה בגין יתרת חוב בחשבונה של נתבעת 1, כאשר עילת התביעה כנגד נתבעים 2 ו- 3 היא בהיותם חתומים על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לטובת החשבון נשוא התביעה.

            בתאריך 9.2.05, הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה חלקית לפיה יינתן כנגד הנתבעים פסק דין חלקי על סך 62,000 ש"ח שביצועו יעוכב למשך 60 יום.

            ההסדר החלקי התבסס על הנחה כי יתרת סכום התביעה תשולם מכספים שיגיעו מחברת הבטוח אשר ביטחה את  רכבו  של נתבע 2, אשר היה משועבד לתובעת להבטחת החוב.

לאחר שהרכב עבר תאונה וניזוק טוטאלית חב' הבטוח אמורה הייתה לשלם  את הפיצוי בגינו, ופיצוי זה אמור היה לפרוע את יתרת התביעה.

2.         בדיון היום נמסר כי הרכב לא אותר וכנראה נתפס בשלב כלשהו על ידי שלטונות מס ערך מוסף, אשר מכרו את הרכב  ומתנהל תיק הוצל"פ לברר היכן מצויים הכספים.

            לאור מועד הדיון הקבוע בעניין כספי הרכב וכן כדי לאפשר לנתבעים לקבל מסמכים משלטונות מע"מ אשר תפסו את מסמכי החברה, ביקשה ב"כ הנתבעים להורות על דחיית הדיון למועד אחר.

            ב"כ התובעת התנגדה לדחיית הדיון מטעמים שפרטה בפרוטוקול ואף הודיעה כי אין בכוונתה לחקור את המצהירים במסגרת הדיון בבר"ל.

            ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם הן לעניין בקשת דחיית הדיון והן לעניין הבקשה למתן רשות  להתגונן על בסיס התצהירים המצויים בתיק.

3.         איני נעתר לבקשה לדחיית הדיון.

            שיעבוד הרכב נועד להבטיח את פירעון החוב ומשלא עלה בידיה של התובעת  לממש את השיעבוד נותר מלוא החוב בעינו, ואין בהליכים המתקיימים בתיק ההוצל"פ לעניין הרכב כדי לעכב את הדיון בתיק.

            לכל היותר אם תינתן החלטה לפיה הכספים שהתקבלו ממכירת הרכב צריכים להיות מועברים לתובעת הרי שכספים אלו ככל שיועברו, יהיו על חשבון החוב ובכל מקרה לא תגבה התובעת יותר מסך כל החוב הרשום בספריה.

            באשר לנימוק כי הנתבעים זקוקים להגנתם  למסמכים הנמצאים בידי שלטונות מע"מ, לא ביקשו הנתבעים לקבל את המסמכים מהבנק,  אף לא ביקשו לקבל את המסמכים ממע"מ ולא נענו, עד כי עתה מבקשים צו שיורה למע"מ למסור להם את המסמכים.

            הבקשה הוגשה בחודש אוקטובר 2004, וחלפו 7 חודשים מבלי שהנתבעים עשו דבר בעניין.

            במצב דברים זה יש לדון בבקשה על פי התצהירים אשר הוגשו.

4.         טענות הנתבעים בתצהירים הינן טענות כלליות ביותר, ללא פירוט מינימאלי אשר היה ניתן לפרט גם ללא מסמכים.

            דרישת הפירוט הינה תנאי למתן רשות להתגונן, פירוט יתר נדרש כאשר נטענת טענה של תרמית או הונאה לרבות טענה בדבר התניית שירות בשירות.

            אין אף פירוט לטענה כי הבנק ביצע בחשבון פעולות רבות ללא מתן אישור ללא חתימה.

            אין פירוט אילו פעולות בוצעו ומה היו זכויות החתימה אשר באותם מקרים לא התמלאו.

            לא הוצגו מסמכים ואף לא ניטען בפירוט מה הייתה מסגרת האשראי אשר ניתנה לחברה, ואשר נטען כי מנהל הבנק הקטין אותה בשלב מסויים, אף לא מצוין מתי נעשתה פעולת הקטנה ומתי החליט מנהל הבנק לשנות את תנאי הניכיון של השקים.