החלטה בתיק א 45141/03

עסקינן בתביעה שהוגשה ביום 21/7/03 בסדר דין מהיר.

לאחר שמיעת העדים ולאחר ששני הצדדים הכריזו " אלו עדיי " ביום 31/3/05, ביקש התובע להגיש כראיה נוספת זכרון דברים שנערך ביום 11/3/02 בינו לבין סוחר רכב בשם אלי שעשוע (להלן: "הראיה הנוספת").

לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 31/3/05 הוזמן סוחר הרכב, אלי שעשוע על ידי הנתבע, אך לא התייצב לדיון. 

התובע נמנע עד אותה עת ,קרי למעלה משנה וחצי מיום הגשת התביעה, מהצגת הראיה הנוספת האמורה, אף על פי שהיתה ברשותו.

טענות הצדדים:

1.         התובע מודה ששכח לצרף הראיה הנוספת, שכעת הוא מבקש להגישה. 

                                                                                                                                                             עוד טוען התובע שזימון סוחר הרכב לישיבת ה 31/3/05 על ידי הנתבע, מנעה ממנו לזמנו בעצמו, לאותה ישיבה.

            לטענת התובע, השיקול המרכזי בנוגע לקבלתן של ראיות נוספות שיש להן רלבנטיות לעניין הנדון, לעולם חייב להיות השיקול של חקר האמת.

                                                                                                                                                                עוד מוסיף התובע - על מנת להדגיש את חוזק העיקרון שצריך להנחות את בית המשפט, שהוא בירור העובדות לאשורן - שלא בכדי בית המשפט עצמו רשאי לקרוא לעדים מיוזמתו מבלי שנתבקש לכך, כאשר הדבר נדרש לצורך חקר האמת.

לשיטתו כאשר יש צורך של ממש באותה ראיה נוספת, יש להתיר הגשתה אף לאחר מועד שמיעת ההוכחות בתיק.

כך שבמקרה בו הראה בעל דין שהראיה הנוספת עשויה לעזור, יש להתיר הגשתה. 

לשיטת התובע במקרה דנן, לאור האמור, יש להתיר הגשת ראיה נוספת בשלב זה של הדיון, שכן אי התרת הגשתה תגרום לעוול רב לתובע.

לטעמו לצורך איזון בין זכויות המתדיינים, די בפסיקת הוצאות לחובתו של התובע, שלא הגיש את הראיה הנוספת שהיתה ברשותו, בזמן, תוך התרת הגשת הראיה הנוספת או לחילופין זימון סוחר הרכב, מר שעשוע בשנית לצורך מתן עדות.

2.         לטענת הנתבעים, בישיבה מיום 26/2/04 נודע להם לראשונה על קיומו של זכרון הדברים, הוא הראיה הנוספת.

לטענתם הבטיח להם ב"כ התובע, באותו מועד, להמציא לידם העתק של הראיה הנוספת.

ביום 5/10/04 פנו הנתבעים בשנית לב"כ התובע באמצעות הפקסימיליה בבקשה להמציא לידם את הראיה הנוספת  ( נספחים א וא (1) לתגובתם בבש"א ) .

בדיון מיום 23/12/04 הובטח להם בפעם השלישית על ידי ב"כ התובע שהעתק מהראיה הנוספת יומצא לידם.

ביום 12/1/05 פנו שוב הנתבעים בכתב, באמצעות הפקסימיליה, לב"כ התובע בבקשה לקבל העתק הראיה הנוספת לידם ( נספחים ב וב (1) לתגובתם בבש"א) .

חרף כל דרישותיהם אלו לא הומצאה לידם הראיה הנוספת האמורה.

לטענת הנתבעים הכלל האוסר על הגשת ראיה נוספת לאחר שלב ההוכחות אכן אינו כלל מוחלט, ובמקרים חריגים יאפשר בית המשפט הגשתה של ראיה נוספת, אך הנטל הוא על המבקש להגיש את הראיה הנוספת, להוכיח שמקרהו מצוי בין אותם מקרים בהם ראוי שבית המשפט יתיר הגשת ראיה נוספת.