החלטה בתיק א 42568/06

מונחת בפניי בקשות לדחייה על הסף, למחיקת כותרת ולחלופין  למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

חברת ידיעות אחרונות בע"מ (להלן: "התובעת" או "המשיבה") הייתה המעבידה של מר טיגבו גדמו (להלן: "העובד"). בתאריך ה- 13/02/02 נפגע העובד בתאונת דרכים שהתרחשה עת נסע ממקום עבודתו לביתו. העובד נהג ברכב המבוטח אצל אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "המבקשת"). תאונת הדרכים הנ"ל הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה.

בעקבות התאונה העובד נעדר ממקום עבודתו אצל התובעת לתקופה של 25 ימים עד ה- 10/03/02. עם זאת, התובעת שילמה לעובד את שכר עבודתו באופן מלא בהתאם לתקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד- 1954 הקובעות כדלקמן -

        "(א)  המוסד רשאי להרשות למעביד פלוני, בתנאים שייקבעו על ידי המוסד, לשלם בשם המוסד דמי פגיעה לעובדיו.

           (ב)  השתמש המוסד בסמכותו לפי תקנת משנה (א), ישולמו דמי הפגיעה על ידי המעביד, במועדים בהם הוא נוהג לשלם שכר לעובדיו והמוסד יחזיר למעביד את הסכומים שהוא שילם, לאחר שהמציא הוכחות על התשלום.

התובעת, קיבלה מהמל"ל החזר בסך 75% ממה ששולם לעובד. עקב כך נותרה התובעת בחוסר כיס בסך נומינלי של 2,582 ש"ח אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מסתכמת בגובה סכום התביעה. התובעת טוענת כי הנתבעת היא זו שאחראית לשפות אותה על הסכום הנ"ל שכן היא זו שביטחה את רכבו של העובד עת קרות התאונה. זאת, בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. התובעת מוצאת לטענתה כי עילתה מתאימה גם לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964.

המבקשת העלתה מספר טענות כנגד התביעה. ראשית נטען כי תביעה זו אינה מתאימה להליך של סדר דין מקוצר שכן הסכום הנתבע אינו קצוב, אלא מדובר ברכיבי נזק אשר דורשים הוכחה עובדתית.

שנית המבקשת הינה כי המבקשת שילמה לעובד את כל נזקיו בגובה של 100%. עקב כך היא פטורה מתשלום כל פיצוי נוסף שכן ההלכה והפסיקה קובעות שאין על מזיק לשלם מעל למאת האחוזים. שלישית, המבקשת טוענת כי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים אינו מספק כל עילה לתובעת.

דיון 

ראשית, ברצוני לקבוע כי לא מצאתי לנכון לקבל את טענות המבקשת בדבר דחיית התביעה על הסף או למחיקת כותרת. הנני מקבל את טענותיה של התובעת כי המונח סכום קצוב אינו בהכרח סכום אשר אינו נתון לויכוח. אם הסכום אינו נתון לויכוח הרי שלרוב יהא מדובר בהודאת הנתבע כי אכן חייב סכום כסף כזה או אחר וזוהי איננה כוונת המחוקק.

לעניין הבקשה לרשות להתגונן ברצוני לחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו לשקול האם ליתן רשות להתגונן:

בחינת בקשותיה של הנתבעת אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיה וזכויותיה של הנתבעת אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירה של הנתבעת יחד עם חקירתה הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לדידי, באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבעת בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותה מפניה.

עילת הסכסוך מתרכזת בשלוש שאלות עיקריות  - האחת, האם תביעתה של התובעת הינה דרך נעליה של המל"ל או בפני עצמה כמטיבת הנזק  ואם ככזאת, האם מגיע לה פיצוי בגין כך. שנית, יש לשאול האם החוזה שנחתם בין הנתבעת לבין העובד מחייבה לשלם התשלום הנ"ל ומאפשר את תביעתה של התובעת נגד הנתבעת. שלישית, האם הנתבעת אכן שילמה את 100% הנזקים של העובד ומה נסיבות קבלת התשלום הנ"ל.

שאלות אלו מצריכות בירור רציני ולא ניתן לשלוח את המבקשת לדרכה ולדחות את הבקשה על אתר.

שאלות אלו מצריכות בירור רציני ולא ניתן לשלוח את המבקשת לדרכה ולדחות את הבקשה על אתר.

בקשת המבקשת לשלוח הודעת צד ג' לעובד, תידון בדיון המקדמי.

לאור האמור לעיל אני נותן למבקשת רשות להתגונן.

לסיום אציין כי  סכסוך זה על סך של 3,435 ש"ח יכול להימשך חודשים ארוכים, להוסיף הוצאות לשני הצדדים, לא יחס לסכום התביעה. אי לכך, הנני מוצא לנכון להציע לצדדים כי הם יסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על פי סע' 79 א (א) לחוק בתי המשפט כאשר הסכום ינוע בין  900 ש"ח ל - 2,700 ש"ח,   ועניין הוצאות ושכ"ט יושאר לשיקול דעת בית המשפט.

הצדדים יודיעו לבית המשפט את עמדתם תוך 14 ימים והאם הם מבקשים להוסיף לסיכומים שהוגשו בבש"א הנ"ל אם לאו.

תז"פ ליום 15.6.07