- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק א 39626/06
|
א בית משפט השלום תל אביב-יפו |
39626-06
7.2.2007 |
|
בפני : חגי ברנר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: עו"ד חורש (פיוטרקובסקי) צירה |
: כהן ג'ויה |
| החלטה | |
1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעתה של עורכת דין לתשלום חוב שכר טרחה בסך של 353,013 ש"ח.
2. התובעת, עו"ד במקצועה, נשכרה על ידי הנתבעת לשם הגשת תביעה כספית נגד אחיה של הנתבעת. ביום 5.12.2000 נחתם הסכם שכר טרחה בין התובעת ועורכת דין נוספת ממשרדה, לבין הנתבעת, לפיו התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחה בסך של 15,000 דולר ובנוסף, במקרה של זכייה בתביעה, סך של 15% מהסכום שייפסק לזכותה ( להלן: "ההסכם"). ביום 3.6.2001 הגישה התובעת את התביעה בשמה של הנתבעת, בבית המשפט לעניני משפחה ברמת גן (תיק תמ"ש 46850/01). ביום 19.12.2005 התקבלה התביעה בחלקה. בית המשפט (כב' השופט שאול שוחט) חייב את אחיה של הנתבעת לשלם לה סך של 2,000,000 פרנקים צרפתיים נכון ליום 13.2.1998. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מסתכם כיום בסך של 2,020,102 ש"ח. התובעת דרשה מהנתבעת לשלם לה 15% מתוך סכום הזכייה, אך הנתבעת סרבה. מכאן התביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר.
3. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן, והעלתה בגדרה של הבקשה שלל טענות נגד התובעת. נדון בטענות כסדרן.
4. הטענה המרכזית של הנתבעת היא שההסכם בין הצדדים היה מותנה בשלושה תנאים מצטברים לתשלום שכר הטרחה: מתן פסק דין חלוט בתביעה; גביית סכום הפסק מהנתבע; הכרעה בשאלת חבות המס בצרפת. הואיל ותנאים אלה טרם נתמלאו, כך טוענת הנתבעת, היא פטורה בינתיים מתשלום שכרה של התובעת.
5. עיון בהסכם מגלה כי אין בו כל זכר לשני התנאים הראשונים. ההסכם כלל אינו מזכיר דרישה לקיומו של פסק דין חלוט, וההסכם גם לא מזכיר כלל את נושא הגבייה מהנתבע. ההסכם דן בהרחבה בחלופות שונות של שכר טרחה: אם יושג הסדר פשרה בטרם שמיעת הוכחות, שכר הטרחה יהיה 7.5% מהסכום שיושג בפשרה; אם יושג הסדר פשרה לאחר הוכחות ובטרם סיכומים, שכר הטרחה יהיה 10% מהסכום שיושג; אם התביעה תסתיים בפסק דין, כפי שקרה בפועל, אזיי התובעת ועורכת הדין הנוספת " תהיינה זכאיות ל- 15% בצרוף מע"מ מכל סכום אשר יושג בפשרה או מכל סכום שיפסק ע"י בית המשפט ..."
בנוסף, ההסכם דן בשאלה מה יהיה שיעורו של שכר הטרחה אם הנתבעת תחוייב בתשלום מס לשלטונות המס בצרפת. במקרה כזה יחול שכר טרחה מופחת בשיעור של 10% כולל מע"מ מכל סכום שייפסק לזכותה של הנתבעת על ידי בית המשפט.
6. הנתבעת טוענת כי ההסכם אינו משקף נכוחה את המשא ומתן שקדם לכריתתו ואת ההסכמה האמיתית בין הצדדים. דא עקא, עסקינן במקרה מובהק של טענה בעל פה נגד מסמך בכתב, כאשר לשונו של ההסכם היא ברורה על פניה: אין כל התנייה של חובת התשלום בכך שפסק הדין יהיה חלוט, ואין גם כל התנייה של תשלום שכר הטרחה בכך שהסכום שייפסק לזכותה של הנתבעת, ייגבה אכן בפועל מידי אחיה. ההסכם מדבר על סכום " שייפסק", ולא על סכום " שייגבה" או " שיתקבל". חזקה על הצדדים שאם הכוונה היתה להתנות את תשלום שכר הטרחה בגבייה בפועל, הדבר היה נאמר בהסכם.
ראה ת"א (שלום ת"א) 51717/03 - גד שילר נ' אוחיון ו- 41 אחרים , תק-של 2006(4), 29376 , 29383 (2006):
" אינני סבור כי קיימת הצדקה להפוך את עורך הדין, ששכרו מותנה בתוצאות המשפט, למעין בן ערובה של הצד שכנגד, באופן שתשלום שכר טרחתו יותנה לא רק בתוצאות המשפט, אלא גם בגבייה בפועל. מובן כי אם נקבע בהסכם הייצוג כי שכר הטרחה כפוף לסכומים שייגבו בפועל, שאני, אך לא כך הוסכם במקרה דנן."
וכן:
" אין כל סיבה להניח שהתובע, שידע כי צפוי לו ניהול משפט מורכב, מסובך וממושך, שיצריך אותו לעבודה רבה, יסכים להמר על שכר טרחתו ולהתנותו לא רק בתוצאה, אלא גם בגבייה בפועל. בכך הוא שונה מהנתבעים: מבחינתם, היה להם סיכוי סביר מאוד לזכות בפיצוי כספי, ועל כן כדאי היה להם "להמר" על הסיכון הקלוש שיצטרכו לשלם לתובע שכ"ט מבלי לקבל פיצוי מהקבלן. הימור כזה לא היה כדאי לתובע, בשים לב למאמץ שנדרש להשקיע בניהול התביעה. אמנם, התובע היה מוכן ליטול על עצמו סיכון שאם התביעה תידחה, הוא לא יזכה בשכר טרחה כלשהו (ראה עדותו, בע' 33 לפרוטוקול), אך אין ללמוד מכאן על נכונותו ליטול על עצמו סיכון נוסף, לפיו למרות שהתביעה תוכתר בהצלחה, הוא לא יהיה זכאי לשכר טרחה כלשהו רק משום שפסק הדין לא יבוצע." (שם, בע' 29384).
מתבקשת איפוא המסקנה כי הגנתה של הנתבעת דחוקה למדיי.
7. אכן, במסגרת בקשת רשות להגן אין לשלול מהנתבע את מתן הרשות להתגונן רק משום שהוא מעלה טענה בעל פה נגד מסמך בכתב, שכן אין למנוע ממנו מלהעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד (ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פ"ד מ(2) 335). דא עקא, בקשתה של הנתבעת לוקה בפגם מהותי ביותר: הנתבעת הודתה בחקירתה כי מי שניהל למעשה את המשא ומתן לקראת כריתתו של ההסכם לא היתה היא עצמה, אלא בתה מירית. וכך העידה הנתבעת:
" ש: ... זאת אומרת מי שעשה את המו"מ עם צילה זה מירית?
ת: נכון, היא יותר מבינה.
ש: מי שעשה את הסיכום עם התובעת זאת מירית?
ת: כן.
ש: כשמירית גמרה את המו"מ, מירית הסבירה לך מה סיכמה עם התובעת?
ת: כן.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
