החלטה בתיק א 38149/04

1.      לפניי בקשה למחיקה ולדחייה של תביעה על הסף מחמת התיישנות.

2.      עסקינן בתביעה בגין ליקויי בניה ואי התאמות בדירת המשיבים, אשר נרכשה מהמבקשת לפי הסכם מכר מיום 22.1.1996.

3.      ביום 26.9.1996 קיבלו המשיבים את החזקה בדירה. במועד מסירת החזקה נערך פרטיכל ובו פורטו ליקויים שונים, אשר נמצאו על-ידי המשיבים במועד האמור.

4.      המשיבים טוענים, כי פנו למבקשת בעל-פה ובכתב בדרישה לתיקון הליקויים שנתגלו בדירה, אולם המבקשת התעלמה מפניותיהם.

5.      ביום 16.5.2004 הגישו המשיבים תביעתם כנגדה, בה עתרו  לחייבה בתשלום עלות תיקון הליקויים.

כתב התביעה מבוסס על חוות דעתו של מומחה מטעם המשיבים (אינג' מרדכי אדלר), אשר נערכה בחודש ינואר 2004.

6.      המבקשת טוענת, כי בנוגע לסוג הליקויים שפורטו בתביעה, תקופת האחריות הארוכה ביותר   על-פי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, אינה עולה על 6 שנים, ומרבית הליקויים אינם עולים על 4 שנים של בדק ואחריות. היות ומנין תקופת ההתיישנות בתביעות שעניינן ליקויי בניה מתחיל מהיום בו נולדה עילת התביעה, קרי מיום מסירת הדירה לקונה כאשר קיים בה ליקוי, הרי שעילת התביעה מכוח חוק המכר התיישנה זה מכבר.

7.      לטענת המבקשת, התביעה מתייחסת לליקויי הבניה שהתגלו או שניתן היה לגלותם במועד קבלת החזקה בדירה.

לשיטתה, מועד הפרת הסכם המכר, ככל שהופר, הינו מועד מסירת החזקה וממנו מתחילה תקופת ההתיישנות. מאחר שחלפו למעלה מ-7 שנים מהמועד הנ"ל ועד ליום הגשת התביעה, הרי שהתביעה התיישנה.

8.      המשיבים טוענים כי שעה שהמבקשת הבטיחה פוזיטיבית לתקן הליקויים וביצעה בדירה תיקונים חוזרים ונשנים, יש לראות בהבטחותיה ויתור על טענת מנין התקופה.

9.      המשיבים טוענים עוד כי הנזקים המפורטים בכתב התביעה ארעו ברובם לאחר קבלת החזקה. ליקויים אחרים, לרבות רטיבות ונזילות, התגלו והחמירו עם הזמן, במהלך תקופת המגורים בדירה. נזקי הרטיבות מהווים נזק מתמשך, שמועד התגבשותו העיקרי אינו יכול להיקבע במדויק, והללו התגלו במלוא חומרתם והיקפם רק במועד מאוחר יותר ובשנים מאוחרות יותר.

לענין עילות התביעה הנזיקיות, חלה, לשיטתם של המשיבים, הוראת סעיף 89(2) לפקודה ומשכך מצויה התביעה בתחומי תקופת ההתיישנות. זאת, כיוון שלכל המוקדם ארע הנזק במועד קבלת החזקה או במועד חתימת ההסכם, ואף אם התגלה הנזק במלוא היקפו ביום מסירת החזקה, הרי שטרם חלפו 10 שנים מיום אירוע הנזק ובוודאי שלא מיום התגלותו.

10.  בנוסף, מסתמכים המשיבים על הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות וטוענים, כי לא זו בלבד שטרם חלפה תקופת ההתיישנות, אלא שהיא אף נותקה. לשיטתם, בוצעו בדירה תיקונים במהלך השנים על-ידי המבקשת או צד ג' ויש לראות בכך מעשה שיש בו ביצוע מקצת הזכות הנתבעת, שדינו כדין הודאה, ומכאן, שתקופת ההתיישנות החלה במועד האחרון בו ביצעה המבקשת מעשה המשול להודאה בזכות.

דיון

11.  סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא, בשאינו מקרקעין - שבע שנים.

בסעיף 6 נקבע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

12.  המונח "עילת תובענה" נבחן כאן בהקשר לדיני ההתיישנות, והנטייה הרווחת הינה לפרש הסדר התיישנות בצמצום, בדרך שלא תמנע, מעבר לסביר, את סגירת שערי בתי המשפט בפני בעל דין התובע את זכויותיו (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים, פ"ד לח(3) 678 ,673, ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"ד כא(1) 85).

נקבע, כי איתור המועד הנכון להתגבשותה של עילת תביעה לצורך בחינת תחילת מרוץ ההתיישנות נגזר מהמגמות שמוסד ההתיישנות ביקש להשיג, תוך ניסיון לאזן בין ההגינות כלפי המזיק לבין ההגינות כלפי הניזוק (ת"א (ירושלים) 164/93 כהן פרי ו-3 אח' נ' רמט בע"מ, תק-מח 97(4), 802, עמ' 803, ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח (4) 558).

13.  מעיון בכתבי הטענות המונחים בפני בית המשפט עולה, כי המשיבים השתיתו את תביעתם על עילות חוזיות, על עוולות נזיקיות, כגון רשלנות והפרת חובה חקוקה, על עילה של עשיית עושר ולא במשפט ועל עילת תביעה לפי חוק המכר.