החלטה בתיק א 37988/06

בפני בקשה להעברת התובענה לבית המשפט השלום בנצרת.

ענייננו בתביעת שיפוי לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים"), שהגישה התובעת, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: " המשיבה"), נגד הנתבעת (להלן: " המבקשת"), בגין תאונת דרכים אשר ארעה ביום 24.1.2000.

טענות הצדדים

לטענת המבקש, לאור העובדה כי הנתבעים הינם תושבי איזור נצרת, והתאונה אף היא ארעה בנצרת, לבית משפט זה, אין סמכות מקומית לדון בתובענה נשוא בקשה זו. לפיכך, מבקש הוא להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט השלום המוסמך בנצרת.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענתה, בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, תובענה שאינה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצויה אחת מחמש חלופות ובינן, כאמור בסעיף 3(א)(3): " המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות".

למשיבה, אשר טוענת כי פיצתה את הנפגעות מכוח חובתה החוקית, קמה זכות השיפוי מכוח סעיף 9(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הקובע כי הינה זכאית לתבוע השבת כספים אותם שילמה לנפגעות.

מכאן, טוענת היא, כי הואיל וקיימת לה זכות חזרה כנגד המבקשת, על המבקשת להשיב האמור, במסגרת מקום מושבה של המשיבה, במשרדה, ברחוב דרך מנחם בגין 23 בעיר תל אביב, אשר מצוי בתחום השיפוט בו הוגשה התובענה, ולכן בית משפט זה הינו בעל הסמכות המקומית.

דיון

המשיבה הינה תאגיד סטטוטורי שהוקם על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים"), אשר תפקידו לפצות נפגעים הזכאים לפיצויים על פי החוק ואין בידם לתבוע פיצויים ממבטח כלשהו מחמת שאין לנהג ביטוח או שהביטוח אינו מכסה את החבות הנדונה.

במקרה של תאונת דרכים, בו המשיבה נושאת בחבות, נשמרת לה זכות החזרה כלפי "אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה", מכוח סעיף 9 לחוק הפיצויים (ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שניה מורחבת), עמ' 278).

לפי תקנה 3 (א) לתקנות-

" תובענה שאינה במקרקעין"- תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

1.       מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

2.       מקום היווצרות ההתחייבות;

3.       המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

4.       מקום המסירה של הנכס;

5.       מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

המונח התחייבות לפי תקנה 3 (א) (3) פורש על ידי כב' השופט שלמה לוין, בע"א 6920/94 יאיר לוי נ' פולג ואח' פד מט (2), עמ' 731:

"... הדיבור "התחייבות" בתקנה 3 (א)(3) הוא דיבור עמום המחייב פרשנות ואם אך הדבר ניתן יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראת הדין המהותי וכבר היו דברים מעולם שנפסק שהסמכות המקומית נקבעה לפי הוראת הדין המהותי... יש ליתן  לתקנה  3(א)(3) לתקנות פרשנות רחבה המתאימה את הוראותיה להוראות הדין המהותי".ו

ובסדר הדין האזרחי, זוסמן, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 76: