החלטה בתיק א 37868/04

בפני בקשה לסילוק על הסף של כתב התביעה מחמת התיישנות.

התובעת, חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בביצוע עבודות בניה, גבס וצבע.
הנתבעת, אף היא חברה בע"מ, בעלת בתי מלון.
ביום 21.5.1995 התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם לביצוע עבודות גבס ותקרות אקוסטיות (להלן: " ההסכם") במלון פרדייז באר שבע, שהיה באותה עת בבעלות הנתבעת.
בהתאם לנספח א' להסכם, היינו נספח התמורה, נקבע כי כל חודש תעביר התובעת לנתבעת חשבון בגין העבודות שבוצעו על ידה באותו חודש וכי לאחר בדיקת החשבון ואישורו על ידי המפקח מטעם המזמין, יאושר החשבון והתשלום יבוצע בתנאי תשלום של שוטף + 45.
ביום 16.3.1997 הגישה התובעת לנתבעת חשבון סופי בגין העבודות שבוצעו על ידה ובאותו יום אושר החשבון לתשלום על ידי המפקח מטעם המזמין.
הנתבעת שילמה לתובעת כספים על חשבון התשלומים המגיעים לה, אולם לא שילמה במהלך העבודה השוטפת את ההתייקרויות המגיעות לה.
ביום 21.8.1997 התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת את ההתייקרויות ב- 5 תשלומים.
הנתבעת שילמה שני תשלומים ראשונים על חשבון ההתייקרויות, אולם לא שילמה לתובעת את שלושת התשלומים הנותרים  על חשבון חובה, העומדים על סך של 150,000 ש"ח בצירוף מע"מ, נכון ליום 12.5.2004.

התובעת הגישה את תביעתה ביום 13.5.2004 ובה היא תובעת, בין היתר, תשלום לשלם את יתרת חובה עבור ההתייקרויות, בהתאם למוסכם ביום 21.8.1997.

1.       לטענת ההתיישנות :
הנתבעת טוענת להתיישנות התביעה. לטענתה, עותק מכתב התביעה הומצא לנתבעת רק בחודש פברואר 2005, זאת למרות שהתיק נפתח כבר ביום 13.5.2004ובמהלך התקופה שמיום פתיחת התיק בבית המשפט ועד להמצאתו פנתה התובעת אל הנתבעת והעלתה בפניה טענה בדבר יתרת חוב נשוא ההסכם, תוך הסתרת העובדה כי הגישה כנגד הנתבעת את כתב התביעה נשוא תיק זה.
לטענתה, הואיל והתובעת חרגה במסגרת חמישה עשר הימים שנקצבו בתקנות לצורך המצאת כתב התביעה ובמשך 9 החודשים שבמהלכם נפגשו עם נציגי הנתבעת לא ידעה אותה על דבר הגשת התביעה, יש לדחות התביעה על הסף.
עוד טוענת הנתבעת, כי התביעה מכוונת כנגד תשלומים הנובעים מההסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 1995 לפיכך דינה להידחות מחמת התיישנות. לטענתה, בהתאם להסכם, לאחר כל דרישה לתשלום שהגישה התובעת במהלך העבודה השוטפת, התגבשה העילה בגין תשלום ההתייקרויות המגיע לתובעת ולפיכך, המועד הקובע הוא המועד שבגינו היתה אמורה הנתבעת לשלם בגין ההתייקרויות, והואיל ולפי כתב התביעה החשבון האחרון הוגש ביום 16.3.1997, ומועד התשלום, לגרסת התובעת, הינו שוטף +45, הרי שהמועד לתשלום ההתייקרויות, בגין כל חשבון שקדם לו התיישן.
בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובעת השתהתה שיהוי ארוך ובלתי מוסבר בהגשת התביעה וגרמה לנתבעת לנזק ראייתי.

התובעת מתנגדת לבקשה.
לטענתה, היא הגישה את התביעה טרם סיום תקופת ההתיישנות, והמועד הקובע לעניין זה הוא מועד הגשת התביעה ולא מועד ביצועה ההמצאה לצד שכנגד.