החלטה בתיק א 37149/04

גדר המחלוקת:

1.         בהחלטה זו עלי להידרש לשאלה אחת ויחידה: האם נהיגה בשכרות של מבוטח (הנתבע מס' 1  במקרה דנן), מפקיעה את תוקף פוליסת הביטוח כלפי צד ג' שניזוק  בתאונה (התובעת במקרה דנן), וכן האם במקרה כזה רשאית המבטחת (הנתבעת 2) להעלות טענה של אשם תורם חוזי?

העובדות:

2.         ביום  7.12.02 בשעה 02:00 בבוקר או בסמוך לכך התרחשה תאונת דרכים בכביש מספר 4. בתאונה זו היו מעורבים שלושה כלי רכב: רכב הנתבע 1 מסוג פולסווגן, רכב התובעת מסוג מזדה ורכב הנתבע 3 מסוג מיצובישי.

3.         התאונה התרחשה עת ביצע הנתבע  1 פניית פרסה אסורה, פגע ברכב המזדה, ונפגע מאחור מרכב המיצובישי.

4.         אין מחלוקת כי בעת התאונה היה הנתבע 1 בגילופין, כשבדמו 183 מ"ג ב- 100 מ"מ של דם. כמו כן הסיע הנתבע 1 חמישה נוסעים ברכבו, נוסע אחד מעבר למותר על פי החוק ותנאי הרשיון.

5.         תוצאות התאונה היו קשות, ואחד מנוסעי הפלסווגן קיפח את חייו.

בגין תאונה זו הוגש כתב אישום כנגד הנתבע 1, כשהעובדות המיוחסות לו הן הריגה, גרימת חבלה חמורה ונהיגה בזמן שכרות.

ביום 3.12.03 ניתן גזר דין והנתבע 1 הורשע בעבירות המיוחסות לו.

6.         בנוסף, אין מחלוקת כי הנתבעת 2, מבטחת הנתבע 1 (להלן: " איילון") פיצתה את הנתבעים 3 ו-4 בגין הנזקים שנגרמו למיציבושי בתאונה.

תביעת התובעת וטענות הצדדים:

7.         באין מחלוקת לעניין האחריות לתאונה,  הגישה  התובעת דרישה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב  המזדה בתאונה.  התביעה הוגשה באופן פורמלי גם כנגד הנתבעים 3 ו-4 אולם בהסכמת ב"כ התובעת לא  הגישו אלה כתב הגנה והתביעה מופנית למעשה כנגד הנתבעים 1 ו-2, לנוכח ההרשעה בהליך הפלילי ועצם התשלום של איילון לנתבעים 3 ו-4.

9.         איילון לעומת זאת מתכחשת לחובת התשלום וטוענת כי התשלום לנתבעים  3ו - 4  בוצע בטרם הורשע הנתבע 1 בהליך הפלילי.

לגופו של עניין טוענת איילון כי התאונה " אינה התנגשות מקרית", ולכן אינה מכוסה על פי הפוליסה, וזאת לאור לשון סעיף 1 לתנאים הכללים  של הפוליסה; בנוסף טוענת איילון, כי התנהגות הנתבע 1 הפקיעה את תוקף הפוליסה, באשר נהג  הוא בחוסר תום לב והכניס עצמו ביודעין למצב של חוסר שליטה ברכב; עוד טוענת איילון לאשם חוזי מכריע של נתבע 1.

כמו כן טוענת איילון, כי תקנת הציבור והמדיניות הראויה מחייבים את בתי המשפט להטיל את האחריות לתשלום על הנתבע 1 - המבוטח - ולא על חברת הביטוח, וזאת על מנת שהנתבע 1 ישא בתוצאות מעשיו והציבור כולו ידע, כי במצב כזה חברות הביטוח אינן הכתובת לתשלום.

10.       הנתבע 1 והתובעת הודפים את טענות איילון:

לטענתם, הסעיף הרלוונטי במקרה הנדון הוא סעיף 10 לפוליסה, הדן בביטוח בתביעות צד שלישי, ולא בסעיף 1 לפוליסה, הדן בנזקים שנגרמים לרכב המבוטח;

עוד טוענים הנתבע 1 והתובעת כי בפוליסה התקנית אין החרגה הנוגעת לנהיגה בגילופין ואין ליתן פרשנות מרחיבה לסעיפים הקיימים, באופן שחריג כזה יוכנס ב"דלת האחורית"; בנוסף, טוענים הנתבע 1 והתובעת כי אין מקום להעלות את טענת "האשם התורם החוזי", מכיוון שמדובר בתביעת צד ג' ולא בתביעת המבוטח כלפי מבטחת, ובכל מקרה המדינויות הרצויה במקרים כגון דא, הינה לחייב את חברות הביטוח של הפוגע לשלם לצד ג', על מנת שזה האחרון לא ימצא  עצמו נפגע פעמיים: הן בתאונה גופה והן מהצורך להפרע מאדם פרטי - שאין כל וודאות מהי יכולת הפרעון שלו.

ההכרעה:

11.       לאחר שעיינתי בכתב הטענות, שמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את הסיכומים אשר הוגשו על ידי הצדדים,  מקבלת אני את עמדת הנתבע 1 והתובעת כי פוליסת הביטוח תקפה ומחייבת תשלום לצד ג',  ואין כל מקום לבצע הפחתה  כלשהי בגין "אשם תורם חוזי".

להלן התייחסותי המפורטת לטענות איילון: