החלטה בתיק א 36412/05

מונחת בפניי בקשת רשות להתגונן אשר הוגשה, כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

התובעת הינה רשות מקומית המוסמכת בהתאם לחוק העזר לתל אביב יפו (הריסת מבנים מסוכנים) תשל"ב - 1971  לפעול למניעת סיכון למחזיקים או לציבור בבניינים.

טוענת התובעת כי הנתבעת הינה בעלת הבניין שברחוב הרצל 106 בת"א (להלן: "הבניין").

בבדיקה מטעם מהנדס התובעת מיום 19/11/00 נמצא כי הבניין מהווה סכנה מיידית למחזיקים ולציבור ולכן הוצא לנתבעת צו הריסה הכולל את העבודות שיש לבצע בבניין.

לאחר שהנתבעת לא פעלה בהתאם לצו ביצעה התובעת את העבודות במקומה, בעלות כוללת של 40,766 ש"ח.

ביום 06/01/03 הודיע מר משה אליאס לתובעת כי ממרפסת דירה שבקומה ב' בבניין נפלו חלקים ויש חשש להתמוטטות, התובעת הוציאה מיידית צו הריסה נוסף בו פורטו העבודות שיש לבצע בבניין. לאחר שהנתבעת לא פעלה בהתאם לצו ביצעה התובעת את העבודות במקומה, בעלות כוללת של 1,765 ש"ח.

למרות הדרישות שהופנו לנתבעת לא שילמה האחרונה את מלוא חובה לתובעת ונותרה חייבת סך של 39,472 ש"ח.

בשם הנתבעת הצהיר מנהלה מר נועם בן דוד כי עד ליום 05/03/02 היה חלקה של הנתבעת בבעלות בבניין 50% בלבד ורק לאחר מכן הפכה לבעלים הבלעדיים, כן טען כי מתוך 12 דירות המצויות בניין 11 מושכרות בדיירות מוגנת שם בוצעו העבודות.

מר בן דוד טען כי עד חודש 11/04 לא התקבלה הודעה ו/או דרישה כלשהי מאת התובעת ורק לאחר פגישה עם הגב' אביבה ירושלמי בה התבקשה להבהיר את מקור החוב ודרך חישובו ולמרות שלא התקבלה תשובה הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,000 ש"ח.

מר בן דוד טען לאי התאמה בין היקף וכמות חומרי העבודה שדווחו בדו"ח לבין העבודה בפועל.

בסיום טען הנתבע כי התביעה אינה מתאימה להתדיין בסדר דין מקוצר שכן לא מדובר בסכום קצוב ויש לתבוע לפי החלק היחסי של הבעלות לאותה תקופה.

דיון

הלכה פסוקה היא שלא במהרה ייעשה שימוש להכרעת תובענה בסדר דין מקוצר רק על פי כתב התביעה ונספחיה המצורפים, מבלי ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט.  קיומו של הליך  זה נועד למנוע דיון מיותר בתובענה אך  ורק כאשר נעלה מכל ספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. זאת יקבע כי למקרא תצהירו של הנתבע יעלה כי אין בו כדי הגנה לכאורית לביסוס חיץ כנגד טענות התביעה. (ד. בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שישית, תש"ס -2000), 123).

בעניין זה נקבע כי די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן. ואולם, על אף קיומם של כללים קפדניים אלו לזכותו של נתבע, שוב עדיין אין לנו לעשות הליך זה סרק, בדרך לבירורה של כל תובענה באופן המוציא שכר בהפסד (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי בע"מ, פ"ד מה(1) 69, 70).  

לשם כך, נקבעו להם כללי מנחים בפסיקה שבאמצעותם להטוות לנו הדרך, אם יש בטענה לכאורה כדי להצדיק את בירורה וליבונה בהליך משפטי סדור. 

בשלב זה, רשאי השופט לפסוק לזכות התובע אך ורק כאשר השתכנע שאין לנתבע הגנה כלשהיא ושלא נתעוררה כל נקודה הגיונית אשר ניתן להיאחז בה לטובתו, כך לדוגמא אם תמצא עילה חוקית לכאורית בטענות הנתבע אך זו מתבדית לחלוטין בחקירה הנגדית לא יתן ביהמ"ש לזה האחרון רשות להתגונן, אא"כ גרסתו אך נחלשה עקב אותה חקירה (ע"א 534/61 חפציבה בע"מ נ' בן ארי, פ"ד טז 694, 699 וכן ע"א 86/66 פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בשיראל בע"מ ואח', פ"ד כ(2) 520, 522).

בטענות משפטיות המשמשות הגנה לנתבע יוכל ביהמ"ש להכריע כבר בשלב הדיון בבקשה. כמו-כן, כאשר משית המבקש את הגנתו על טענות שבעובדה לא תינתן רשות להתגונן אימת שהנתבע לא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, וזאת כשם שלא יתן ביהמ"ש יד למתן רשות להגן כאשר טענותיו העובדתיות של המבקש חסרות משמעות על פניהן או שאין הן אלא "הגנת בדים" במלווה במתן גרסאות סתומות, עמומות או סותרות את ההגנה גופא (ע"א 594/85 זהבי נ' נגרית בע"מ ואח', פ"ד מב(1) 721,722 וכן ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 139, 140).

ומן הכלל אל הפרט

נחה דעתי לאחר שעיינתי ודקדקתי, דקדוק רב, בתצהירו של הנתבע ובחקירתו הנגדית, כי אין אני רשאי להיעתר לבקשתו של הנתבע, ליתן רשות להתגונן.

אין עוררין כי התובעת אכן שלחה את צווי ומכתבי ההתראה לנתבעת וטענת מר בן דוד כי לא הוא כמנהל החברה חתם על קבלתם אלא עובד בשם נדב ובשל כך המכתבים לא הגיעו אליו מוטב היה  שלא הייתה מועלית (עמ' 2 לפרוטוקול).

מר בן דוד לא הכחיש את העובדה כי הבניין נזקק לשיפוץ וטענתו לגבי אי בהירות החוב וסכומו המוגזם לא נתמכה בהצעות מחיר או חוות דעת מטעמו כדי להוציא טענות אלו מגדרי אותה אמירה "עמומה וסתומה"  "בשביל זה אני לא צריך מסמכים" אשר אינה מאפשרת להיעתר לבקשת הרשות להתגונן (עמ' 3 לפרוטוקול).

התובעת אף צירפה תמונות של הבניין שמעיון בהן עולה בבירור כי מדובר במבנה מוזנח תחזוקתית ומסוכן למגורים שכן יסודות הבית חשופים וכן המרפסות מתפוררות וחסרים לבנים.