1. לפני מונחת בקשת התובעת להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי לבדיקת נכותה עקב התאונה שארעה ביום 19.7.05 שעה שנפגעה ממלגזה.
2. לתובעת מונו זה מכבר מומחיםרפואיים בתחום
א.א.ג. ובתחום ה
נוירולוגיה. ד"ר גדעון לוי, המומחה בתחום א.א.ג קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין ירידה בשמיעה באוזן שמאל, 20% נכות בגין פגיעה וסטיבולרית בצד ימין ו- 10% בגין טנטון. ד"ר ברג מונל, המומחה בתחום הנוירולוגיה קבע כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 2.5% בגין PTSD.
3. התובעת עותרת בבקשתה מיום 24.1.08 למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, וחולקת על קביעותיו של ד"ר ברג, לרבות בכל הקשור לדרגת נכותה.
4. לטענת התובעת, ד"ר ברג קבע נכותה הנוירולוגית בלבד, דא עקא שעתירתה למינוי מומחה פסיכיאטר אינה נובעת מהמגבלות הנוירולוגיות אליהן התייחס ד"ר ברג בחוות דעתו, אלא נובעת מנכותה הנפשית. לדבריה, מדובר בפגיעה פסיכולוגית נפשית ממנה היא סובלת מאז התאונה ורק מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי יכול לחוות דעתו בהקשרה.
5. בהיות התאונה "תאונת עבודה" נבדקה התובעת, ע"י הוועדה הרפואית במל"ל וזאת
לאחר בדיקותיה על ידי מומחי בית המשפט. התובעת נבדקה מטעם המל"ל על ידי ד"ר ד. גרופר, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, שהפנה אותה לביצוע בדיקות נוירופסיכולוגיות.
6. בבדיקות הנוירופסיכולוגיות שבוצעו לתובעת ביום 22.10.07 ע"י ד"ר רון גאגין, פסיכולוג קליני, נאמר כי התובעת:
"עמדה חסרת כוחות ואונים מול מטלות המבחן שנובעים ממצבה הרגשי", וכמו כן:
"הפרעות הסתגלות המלווה בסימפטומים דיכאוניים" .
הבודק הוסיף וציין, כי: "
במבחני
SVT
לא נמצאה עדות להתחזות או הגזמה בסימפטומים".
7. בעקבות הדו"ח שבה התובעת ונבדקה ע"י ד"ר גרופר, אשר קבע נכות זמנית בשיעור של 10% עד ליום 31.7.08, וזאת בהעדר יכולת לפרוגנוזה ברורה. כדברי המומחה: "
הופנתה למבחנים נוירופסיכולוגים עקב העובדה שהיה פער בין הבדיקה הקלינית לתלונות, במבחנים התקבלה תמונה אמינה של הפרעה הסתגלותית בעוצמה מתונה. נשללו הסימפטומים ל-
PTSD
, או לתסמונת שלאחר זעזוע מוח".
8. לטענת ב"כ התובעת, די באבחון הנוירופסיכולוגי אשר נערך לתובעת על ידי הפסיכולוג הקליני ד"ר רון גאגין על מנת להוות ראשית ראיה הנדרשת למינוי מומחה.
9. הנתבעים מתנגדים לבקשה למינוי פסיכיאטר בהתבסס על תשובתם של המומחים הרפואיים אשר מונו ע"י ביהמ"ש אשר לא ראו מקום למנות מומחה רפואי כמבוקש. לדידם, במסמכים שצירפה התובעת לבקשתה אין כל ממצא חדש שיש בו להצביע על ראשית ראיה לנכות פסיכולוגית. יתרה מכך לטענת הנתבעים:"
בתיק דנא, כפי שקורה בתיקי נזיקין רבים, קיבלה התובעת (או באי כוחה) החלטה טקטית, וביקשה מאת כב' בית המשפט, מינוי מומחה בתחום א.א.ג. ובתחום הנוירולוגי, על מנת שקביעתם היא שתהא הקביעה המחייבת בתיק- וזאת הגם שפתוחה היתה בפניה הדרך לפנות למל"ל תחילה, ולקבל קביעה רפואית שתחייב בתיק על בסיס סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים -התשל"ה 1975 ... משראתה התובעת כי החלטתה האסטרטגית-דיונית לא נשאה את הפירות המיוחלים, החליטה ברב עוז לפנות לבקשה מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, וזאת מבלי להציג כל דוקומנטציה בתחום זה, מבלי שטופלה ע"י רופאים בתחום זה ומבלי שעתרה למינוי פסיכיאטר בכתב התביעה אשר הגישה ובבקשה למינוי מומחים רפואיים שצורפה לו."
10. בתשובה לתגובת הנתבעים צירפה ב"כ התובעת את חוות הדעת של גאגין והפנתה למסקנות לפיהן: "
להערכתי התמונה הקלינית שהתקבלה מממצא האבחון הנוכחי מתאימה להפרעת הסתגלות המלווה בסימפטומים דיכאוניים בעיקר ובעוצמה מתונה. לאור העובדה שאינה מטופלת ואף מתנגדת באורח אקטיבי לטיפול נפשי כלשהו ישנו להערכתי חשש ניכר לכרוניזציה של מצבה. אני ממליץ על הפנייתה לנוירולוג... טיפול משולב פסיכיאטרי תרופתי המתאים למצבה וטיפול פסיכולוגי תמיכתי במקביל לו".
11. בהחלטת ביהמ"ש מיום 9.3.08 נקבע כי בטרם תידון הבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, מתבקש ד"ר ברג לחוות דעתו בדבר הצורך במינוי.
12. ד"ר ברג השיב במכתבו מיום 25.3.08 כתב :
"...אינני ממליץ...".
13. בעקבות מכתבו של ד"ר ברג הגיבה ב"כ התובעת להודעתו: "
ד"ר ברג מונל אינו מפרט בתשובתו מהי הסיבה בגינה אינו ממליץ על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי וזאת חרף תוצאות הבדיקות הנוירופסיכולוגיות שבוצעו ע"י ד"ר רון גאגין אליהן נשלחה התובעת ע"י המל"ל. כן לא מתייחס ד"ר ברג מונל בתגובתו הקצרה לכך שהנכות שקבע לתובעת ניתנה בתחום הנוירולוגי ולא בתחום הפסיכיאטרי, שהרי אינו פסיכיאטרי. וכן במצב עניינים כזה, בו הנוירולוג שמונה ע"י ביהמ"ש התייחס לתחום מומחיותו בלבד - הפן הנוירולוגי, ודו"ח הערכה בלתי תלוי שבדק את התובעת כשנתיים לאחר התאונה ושנה לאחר שבדק אותה ד"ר ברג מונל מצא אצלה נכות נפשית- זהו המקרה הראוי למינוי מומחה פסיכיאטר".
דיון:
14. אקדים ואומר כי מצאתי שיש מקום להיעתר לבקשה. אין חולק (בהנחה כי טענותיה העובדתיות של התובעת תתקבלנה בסופו של יום), הדוח הנוירופסיכולוגי וכן תצהיר עדותה הראשית של התובעת מיום 18.06.07, מתייחסים למצבה הנפשי ועל כן יש לבררו. אבהיר בקצרה מדוע הגעתי לכלל דעה זו וזאת בהסתמכות גם על ספרות ופסיקה.
15. בתי המשפט נוהגים מפעם לפעם, להעזר במומחים הרפואיים שמונו על מנת שיחוו דעתם בשאלה אם יש - מהבחינה הרפואית- מקום למנות מומחה או מומחים נוספים, (
רע"א 3128/97
, עמאר נ' סאמי ואח', דינים עליון נב 355,
השופטת ט' שטרסברג כהן).
בית המשפט העליון ברך על השימוש בהליך זה
ברע"א 1338/09
שיק נ' מטלון ואח', פ"ד מד(2)261,219 .
המלצתו של המומחה במקרים אלה תשמש, אפוא, ראשית ראיה, או השלמה לראשית הראיה הנדרשת לצורך ההחלטה למנות מומחה אם בכלל.