התובעים הם בעלי זכויות בנכס ברח' סוקולוב 81 ברמת השרון הידוע כחלקה 295 בגוש 6415 (להלן: "הנכס") והשכירו חלקים שונים בו לנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") כפי המתואר והמוסכם בין הצדדים על פי החוזים והמסמכים נספחים א' עד ד' לכתב התביעה שהוגש "בסדר דין מקוצר" (להלן: "הסכמי השכירות"), וכפי המקובל על הנתבעים לפי תצהירו של מר יצחק לוי, הנתבע מס' 3 (להלן: "לוי"), התומך בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן (סעיפים 4.ו. עד 4.ט. לתצהירו ונספחים א' ו ב' לאותו תצהיר; להלן יקראו השטחים שהושכרו לנתבעת כ"המושכר").
תקופת השכירות על פי ההסכמים הנ"ל (לא כולל תקופת אופציה שהנתבעת טוענת לה) הסתיימה ביום 27.8.04 (סעיף 4.ח. לתצהיר לוי).
אין חולק על כך שהחל משנת 2003 הופחתו דמי השכירות שהיה על הנתבעת לשלם לתובעים לכדי סך של -.24,000 ש"ח לחודש, שיעור הנמוך בכ -.9,500 ש"ח מדמי השכירות שהיה על הנתבעת לשלם לתובעים על הסכמי השכירות הנ"ל (סעיף 5.ג. לתצהירו של לוי ודבריו בסוף עמ' 2 לפרוטוקול החקירה הנגדית).
לטענת התובעים, הפחתת דמי השכירות הייתה מתוך התחשבות בנתבעת, לאור מצב המשק בתקופת האינטיפדה וזאת לפרק זמן מוגבל ועד לחודש ספטמבר 2003, וממועד זה היה על הנתבעת להמשיך לשלם את דמי השכירות המלאים.
הנתבעת המשיכה להעביר לתובעים שיקים בסך של -.24,000 ש"ח כדמי שכירות חודשיים גם לאחר ספטמבר 2003 ועניין זה היווה עילה עיקרית לביטול הסכמי השכירות כפי מכתביהם של התובעים, נספחים יד' ו יט' לכתב התביעה.
עניינה של התביעה הוא לפינויה או סילוק ידה של הנתבעת מהמושכר וכן לתשלום הפרשי דמי השכירות המגיעים לתובעים על פי הסכמי השכירות, בניכוי הסכומים ששולמו כאמור על ידי הנתבעת.
הנתבעים 2, 3 ערבו להתחייבויות הנתבעת, על פי הסכמי השכירות, ואין להם טענה נפרדת לעניין התביעה, לבד מטענות הנתבעת, כאשר התביעה לגביהם נוגעת לחלק הכספי בלבד.
בכל הנוגע לתשלום דמי השכירות, טענתה של הנתבעת היא אחת בלבד; לפי הנתבעת, הוסכם בינה לבין מר ניר חנוך, התובע מס' 4 ומי שנחזה להיות הגורם המוביל אצל התובעים, כי היא תשלם את הסכום המופחת עד תום תקופת השכירות; הסכמה זו נבעה, לפי לוי, מכך שהנתבעת נטלה על עצמה לבצע עבודות איטום אשר יביאו לתיקונם של ליקויים באיטום הרצפה במושכר (סעיף 5.ו. לתצהיר לוי).
טענותיה אלה של הנתבעת אינן אלא בגדר של "הגנת בדים", כפי שעולה מחקירתו הנגדית של לוי והמסמכים אשר הוגשו במהלכה, וניתן על כן לדחותן כבר בשלב זה של ההליכים (ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ פד"י מו4 עמ' 193בעמ' 196).
לוי הוא מנכ"ל הנתבעת מס' 2, שהיא, על פי הסכמי השכירות, הבעלים העיקרי של הנתבעת ובעלת רשת מסעדות "אווזי" המפעילה 14 מסעדות ברחבי הארץ והוא מורשה החתימה של הנתבעת (ראה סעיפים 2, 4.א עד 4.ד לתצהירו, וכן סעיפים 9.1 עד 9.3 להסכם נספח א' לתצהירו) והוא נטל על עצמו את תפקיד המצהיר מטעם הנתבעים שלשתם.
למרות זאת, אין לוי יכול למסור כל פרט בכל הנוגע לאותן עבודות איטום אשר עלותן, כביכול, אמורה להיות שוות ערך להפרש של -.9,500 ש"ח לחודש דמי שכירות, היינו סכום של למעלה מ -.100,000 ש"ח עד סיום תקופת השכירות (מספטמבר 2003); דבריו בחקירתו בעניין זה הם :
"...אני לא יכול לומר אצל איזה (כך בפרוטוקול -צ.כ.) חברת איטום עשינו את האיטום. אני לא יודע כמה עלו העבודות, אני דאגתי שהעבודות יעשו. אני לא מתעסק עם הכספים אלא רק בכספי שכר הדירה" (סוף עמ' 2 לחקירה).
אם מנכ"ל הנתבעת מס' 2, מורשה החתימה של הנתבעת, אינו יודע דבר על עבודות האיטום, מי כן יודע? ומדוע לא מסר תצהיר עדות?
דומה שדי בכך כדי לסלק מעל הדרך את הטענה המרכזית והיחידה של הנתבעת הלוקה, באופן קרדינאלי, בהעדר פרטים נחוצים; כלל הוא כי "לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו"
[ ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ פד"י מב(1) עמ' 721 בעמ' 722; ע"א 217/85 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, פד"י מג(4) עמ' 614 בעמ' 615; ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ פד"י מה3 עמ' 188; ע"א 5461/93 כבד אווז שלומי בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ "פדאור" (לא פורסם) 94(3), 154 ; ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' WARNER HOME VIDEO (U.K.) LTD. פד"י מו(2) עמ' 273 בעמ' 278; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז5 עמ' 133 ].
ניתן לקבוע כי פרטים כאמור בכ"ז נמסרו, והם אינם מסייעים לנתבעת.
כוונתי באמור לעיל למוצג במ/1, שהוא על פניו הצעת מחיר מופנית לנתבעת, לאיטום רצפת המושכר, מיום 29.7.03, תאריך התואם, באופן כללי, את המועד בו הוסכם, על פי התובעת להאריך את תקופת התשלום המופחת עד ספטמבר 2003 או לגישת לוי את הזמן בו הוסכם על הפחתה בגין עבודות האיטום.
המוצג המופנה לאחת בשם דליה, לא זוהה כביכול על ידי לוי (וכפי שלהלן, אין זה המסמך היחיד שלוי מתכחש או מנסה להתכחש לו) ועל כן סומן לצרכי זיהוי בלבד, אלא שלוי מאשר שדליה הייתה פקידה שעבדה אצל הנתבעת (תחילת עמ' 3 לפרוטוקול); לפי אותה הצעת מחיר, עבודות האיטום המוצעות לנתבעת עולות סכום של -.10,000 ש"ח, הינו שיעור של כ 10% מהסכום שלפי לוי ויתרו עליו התובעים בגין אותן עבודות.
ביום 21.9.2003 יוצא מעת התובעים מכתב אל הנתבעת, למעשה אל לוי עצמו (נספח יב' לכתב התביעה), בו מודיעים התובעים כי על הנתבעת למסור לידיהם שיקים עבור דמי שכירות לתקופה הבאה, לפי דמי השכירות המלאים; בעדותו טען לוי ש"לא ראה" את המכתב הנ"ל, אלא שהוצג אישור של רשות הדואר לפיו נמסרו המכתב למענו (מוצג במ/2); חודש לאחר מכן, יוצא מכתב נוסף של התובעים בו מאזכרים הם את חובת הנתבעת לשלם את דמי השכירות המלאים (נספח יג' לכתב התביעה) ולוי מאשר כי מכתב זה התקבל על ידיו; לוי מאשר גם כי ראה את המכתב נספח יד' לכתב התביעה, מחודש ינואר 2004 שבו חוזרים התובעים שוב על האמור לעיל והפעם מתריעים גם אפשרות ביטול הסכמי השכירות; ושוב, שבועיים לאחר מכן, ביום 14.1.2004, יוצא מכתב נוסף של התובעים, ממוען ללוי, ובו דרישה לתשלום דמי השכירות המלאים תוך הודעה כי בינתיים, גבו התובעים את דמי השכירות המופחתים תוך שמירה על זכויותיהם (נספח טז' לתביעה); גם לעניין מכתב זה טוען לוי שלא ראה אותו אך אישור רשות הדואר מצביע אחרת (ראה דבריו בעמ' 3 לפרוטוקול, שם נרשם בטעות נספח יז' וכן המוצג במ/3).