החלטה בתיק א 35171/05

בפני בקשה מטעם התובעת לתיקון כתב תביעה.

תביעה זו עניינה הפרת ההסכם, כך שהפורמלין שנמכר לתובעת, נמכר במחיר העולה בהרבה על המחיר שבו נמכר הפורמלין מהנתבעת 1 לנתבעת 2 לרבות מכירת הפורמלין במחיר העולה על המחיר המקסימלי שנקבע על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים.

כן נטען, כי הנתבעות התעשרו שלא כדין על חשבון התובעת, הפרו את חובתן לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת לקיום ההסכם וכן, כי הנתבעת 1 הפרה את חובותיה על פי חוק ההגבלים העסקיים לרבות כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמי הפצה בלעדית), התשס"א-2001.
בנוסף, עותרת התובעת למתן חשבונות.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה מטעמה ביום 29.9.05.

הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה מטעמה ביום 20.11.05.

ביום 1.1.06 ניתנה החלטה בבקשת הנתבעת 2 לדחית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ו/או מחמת התיישנות (בש"א 178358/05) (להלן: " ההחלטה").

בקשת הנתבעת 2 לדחית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין נדחתה, ובאשר לטענת ההתיישנות נקבע, כי עיון בכתב התביעה מעלה, כי התובעת לא פרטה את המועד והנסיבות שבהם נודעה לה התרמית ולפיכך לא ניתן להחיל את סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. יחד עם זאת, לאור טענת התובעת, כי על פי המועד שנודע לה דבר התרמית הוארכה תקופת ההתיישנות, בית המשפט התיר לתובעת לעתור לתיקון כתב התביעה שאם לא כן יימחקו עילות התביעה הנוגעות לחיוב חורג מהמחיר הקמסימלי למכירת פורמלים בכל הנוגע לחודשים ינואר 1996 עד מאי 1998.

כעת, ובהמשך להחלטה כאמור לעיל, מבקשת התובעת לתקן את כתב התביעה.

התובעת מפרטת בבקשתה, את המועדים והנסיבות בהם נודע לה על חובתה החוזית של הנתבעת 1 שלא למכור לתובעת פורמלין במחיר העולה על המחיר בו נמכר הפורמלין לנתבעת 2.

תיקון כתב התביעה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בבקשה, כולל טענה, כי רכישת הפורמלין הראשונה אשר נעשתה באופן ישיר על ידי התובעת מהנתבעת 1 היתה בחודש אפריל 2003 וכי במועד זה התברר לתובעת, כי המחיר שבו נמכר הפורמלין על ידי הנתבעת 1 לנתבעת 2 היה נמוך בהרבה מהמחיר שבו נמכר הפורמלין לתובעת על ידי הנתבעת 2, וזאת בניגוד לסיכום מפורש שבו אמורה היתה הנתבעת 2 למכור לתובעת את הפורמלין.
עמדת הנתבעות :

הנתבעת 2 אינה מתנגדת לבקשה בכפוף לפסיקת הוצאות משפט.
הנתבעת 1 מתנגדת לבקשה.

לטענתה, הבקשה אינה מניחה את התשתית הטיעונית הנדרשת לצורך הוכחת עוולת התרמית כנגדה.