החלטה בתיק א 34769/04

התובע, מר זבין גרגורי, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.11.2001. על-פי החלטת ביהמ"ש מיום 27.6.2004, מונו מומחים רפואיים בתחום האורטופדי והנוירולוגי, לצורך קביעת נכותו עקב התאונה נשוא התביעה.

ד"ר קורן, אשר מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו כי לתובע נכות צמיתה בעמוד השדרה הצווארי, בשיעור של 15%, עקב התאונה.

פרופ' גדות, אשר מונה כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, בדק התובע והעריך נכותו, עקב התאונה, בשיעור של 72.78%, נכות משוקללת.

כעת, עותר התובע בבקשה למינוי מומחים רפואיים נוספים, בתחומי הפסיכיאטריה, הא.א.ג, הפלסטיקה והשיקום.

טענות הצדדים

פסיכיאטריה

אשר לתחום הפסיכיאטרי, לטענת התובע, הפגיעה הפיזית הרב מערכתית הקשה, ממנה סבל כתוצאה מהתאונה, הביאה אותו למצב נפשי קשה.

בתמיכה לבקשה, מציין התובע כי כבר ביום התאונה, בביה"ח תל השומר, הומלץ על התערבות פסיכולוגית, וכך גם ביום 11.12.2001. בתיעוד רפואי עוקב מתאריכים 29.1.2002 ו-3.2.2002 מצוין כי מצב רוחו של התובע ירוד. לאחר מכן, מתועדות אבחנות רפואיות מתאריכים 10.2.2003 וכן 27.8.2003,  כי התובע סבל מחרדה ומדיכאון. תיעוד מצבו הנפשי של התובע ממשיך בשנת 2005, בתיעוד יחיד על אפקט דכאוני.

מנגד, טוענות הנתבעות, כי אין מסמך לפיו טופל התובע בתחום הנפשי, או אף כי נדרש לכך.  עוד טוענות הנתבעות, כי התלונות הינן סובייקטיביות, אשר לא ניתן ללמוד מהן דבר. זאת ועוד, טוענות הנתבעות כי לא צורפה ראשית ראיה למינוי מומחה, לא צורפו מסמכים המעידים על רצף טיפולים וכי תוכנם של המסמכים שצורפו, אינו מהווה עילה למינוי מומחה פסיכיאטר.

א.א.ג

בתחום הא.א.ג, טוען התובע כי התלונן באופן עקבי, במשך השנים, מאז התאונה, על בעיות שמיעה. התיעוד הרפואי כולל 2 תלונות, בחודש 12/2001, כחודש לאחר התאונה, על ירידה בשמיעה.  התיעוד הרפואי העוקב, באפריל 2005 על רעשים באוזניים וטנטון וכן אישור רפואי מינואר 2007, בו מצוין כי התובע מתלונן באופן חוזר על טנטון. כן, מפנה התובע לחוות דעתו של פרופ' גדות אשר ציין כי התובע התלונן בפניו על "זמזום מתמיד באוזן ימין שלעיתים משגע אותו".

לטענת הנתבעות, התובע לא עתר בבקשתו למינוי מומחים, אשר צורפה לכתב תביעתו למינוי מומחה בתחום הא.א.ג.. לדידה, על התובע להגיש תחילה בקשה לתיקון כתב התביעה בטרם יפנה בבקשה זו למינוי מומחה בתחום זה, אשר תסביר מה הביא לשינוי הנסיבות לאחר שחלפו שש שנים ממועד התאונה. עוד טוענת הנתבעת, כי מהתיעוד הרפואי עולה כי מדובר בתלונות סובייקטיביות בלבד; לא נקבע כי אכן סובל התובע מירידה בשמיעה ובטנטון או כי התאונה גרמה לטנטון. עוד מציינת כי מרבית התיעוד הינו משנת 2005, זמן רב לאחר התאונה, עובדה המצביעה על העדר קשר סיבתי בין תלונות התובע לתאונה, נשוא התביעה.

כירורגיה פלסטית

באשר לתחום הכירורגיה הפלסטית, התובע מבקש למנות לו מומחה בתחום זה, בגין צלקת שנותרה, בגין התאונה, על מצחו. התובע מציין תיעוד של הפצע שנגרם עקב התאונה וכן מפנה לחוות דעתו של פרופ' גדות, אשר ציין בנושא זה: "צלקת קווית מכערת מעט, מאוחה די יפה, ולא רגישה ברוחב המצח הימני במימדים של  0.2 - 4 סמ'".

לטענת הנתבעות, עולה מהתיעוד הרפואי כי לא היה כל צורך בטיפול רפואי בגין הצלקת. לטענתן, מדובר לכל היותר בנכות קוסמטית חסרת השפעה תפקודית. לחילופין, טוענות הנתבעות, כי מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה, הוא שיכול לחוות דעתו לעניין הצלקת.

שיקום

בנוסף, עותר התובע למומחה בתחום השיקום. לטענתו, נוכח הפגיעה הקשה ונכויותיו הגבוהות בתחום האורטופדיה והנוירולוגיה, יש צורך במינוי מומחה רפואי בתחום השיקום, על מנת שיעריך צרכיו השיקומיים, הצורך בטיפולים רפואיים לשיפור או שימור מצבו, הצורך באביזרי עזר והצורך בעזרה של מטפל.

הנתבעות טוענות בעניין זה, כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בכל הקשור לצרכיו השיקומיים של התובע וכי עצם קביעת נכות אינה מהווה הצדקה למינוי מומחה בתחום זה. מה עוד שבענייננו, טוענות הנתבעות, מומחי בית המשפט אף לא המליצו על טיפולים כלשהם לצורך שיקומו של התובע. עוד מוסיפות הנתבעות, כי התובע אף לא טופל בתחומים ועל כן לא עונה בקשתו על הגדרת "רצף טיפולי" לצורך בחינת קיומה של ראשית ראיה לצורך מינוי מומחה רפואי.

דיון