החלטה בתיק א 29515/04

בפני מונחת בקשה לדחיה על הסף של התובענה מחמת חוסר סמכות עניינית (להלן - " הבקשה").

התביעה שהוגשה על ידי המשיבה, הינה להחזרת תשלומי ארנונה ששולמו ביתר עבור דירה ברח' חוני המעגל 6 (להלן - " הנכס") בה מחזיקה התובעת.

לטענת התובעת, הנתבעת מסווגת את סוג הבנין בו מצוי הנכס כ"בנין שלא למגורים" ואת השימוש שנעשה בנכס למטרת משרדים בלבד ולפיכך היא נדרשת לשלם תעריפים גבוהים ביותר שלא כדין. בכתב התביעה פרטה התובעת טענות משפטיות נוספות שלפיהן חיובי הארנונה המוטלים עליה אינם כדין והן תפורטנה בהמשך.

טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי עניינה של התובענה דנן, הינו חיובי ארנונה אשר הוטלו על הנכס בשנים 2000 עד 2004.

טענותיה של המשיבה מתמצות בארבעה נושאים עיקריים: טעות בסיווג הנכס;   אי סבירות התעריפים ; קביעת תעריפי ארנונה שלא כדין ובחריגה מחוקי הקפאה; אי מתן תשובה במועד להשגות שהגישה לועדת הערר (המשיבה מסכימה לחלוקה זו - ר' סעיף 2 לסיכומים מטעם המשיבה).

לטענת המבקשת טענות אלה של המשיבה אינן בסמכותו של בית משפט זה.

לטענת המבקשת בשאלת סיווג הנכס, קובע חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976 (להלן - " חוק הערר") מסלול ייחודי לדיון במחלוקות לענין חיוב הארנונה. סעיף 3 לחוק הערר קובע את זכותו של הנישום להשיג  על הודעת החיוב בארנונה בפני מנהל הארנונה. הסעיף קובע את שלוש עילות ההשגה המרכזיות: האחת, טעות  בציון אזור הנכס; השניה, טעות בסוג הנכס, גדלו או השימוש בו;  והשלישית, טעות ברישום המחזיק בנכס. על תשובת מנהל הארנונה  רשאי הנישום לערור בפני ועדת הערר לענייני ארנונה שליד הרשות המקומית ועל החלטת ועדה זו ניתן לערער בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

מסלול זה אשר נקבע בחוק הערר קובע סמכות ייחודית   למנהל הארנונה ולועדת הערר לדון במחלוקות בנושאים המצוינים בסעיף 3 לחוק הערר, ובנושאים אלה אין הנישום רשאי לפנות ישירות לבתי המשפט האזרחיים כמסלול חילופי, שלא  על דרך של ערעור על החלטת ועדת ערר לבית המשפט לעניינים מנהליים.

אכן, סעיף 3 (ג( לחוק הערר מסמיך את בית המשפט האזרחי להתיר לנישום להעלות בפניו את טענותיו אף אם לא נקט בהליכי ההשגה והערר, אולם הוראה זו מתייחסת לטענה לפי סעיף 3 (א) (3) בלבד, היינו לטענה לפיה הנישום אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות.

בענייננו אין בפי המשיבה טענה לענין טעות ברישום המחזיק בנכס ועל כן, אף ברשות בית המשפט לא ניתן להעלות טענות אלה בפניו.

לטענת המבקשת, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יתיר להעלות בפניו טענות המנויות בסעיף 3 לחוק הערר רק בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית. בית המשפט לא יזקק לטענות אחרות בקשר לסעיף 3 לחוק הערר בנושאים עובדתיים וטכניים וברור עניינים אלה, בקשר לחיובי ארנונה, צריך להעשות במסגרת הגופים המנהליים המקצועיים ולענין זה מפנה לע"א 4452/00 ט. ט.טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל פד נו (2) 773 פיסקה 11  (להלן- " פס"ד טכנולוגיה").

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי טענות המשיבה באשר לסיווג הנכס, מעלות סוגיה אשר על פי

הוראת סעיף 3 (א) (2) לחוק הערר, היא בסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה וועדת הערר. טענותיה של המשיבה אינן עוסקות בנושא עקרוני או בעל חשיבות כללית וציבורית אלא מדובר במחלוקת שיגרתית בענין סיווג הנכס, אשר כמוה מגיעות מאות בפני מנהל הארנונה  ולכן אין לבית המשפט סמכות לדון בתובענה.

לענין אי מתן תשובה להשגות במועד  טוענת המבקשת , כי את הטענה לפיה יש לראות את ההשגה כאילו נתקבלה, הינה טענה  שבסמכות ועדת הערר ולכן היה על המשיבה להעלות טענה זו בפני ועדת הערר.

לענין טענות המשיבה בדבר סבירות התעריפים, טוענת המבקשת כי טענות אלה אין בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים.

לענין טענות המשיבה בדבר חריגה מחוקי הקפאה - טוענת המבקשת כי אלה אינן בסמכותו של בית משפט נכבד זה גם כן.                                                         

טענות המשיבה

המשיבה מצידה הגישה תשובה במסגרתה היא טוענת כמפורט להלן.