החלטה בתיק א 28668/05

התובע היה בזמנים הרלוונטיים  בעל החזקה במגרש המשמש כחניון ומצוי בשטחה המוניציפאלי ובבעלותה של הנתבעת וזאת מכח חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 09/05/84 (להלן: "המגרש").

לטענת התובע, הנתבעת חייבה אותו בתשלומי מיסי הארנונה בגין שימוש במגרש בשטח של 651 מ"ר למרות שלטענתו שטח המגרש בו החזיק הינו 550 מ"ר.

לאחר ששילם התובע את מלוא המיסים תובע הוא את ההפרש שבין התשלום עבור השימוש בשטח של 550 מ"ר לבין התשלום עבור השימוש בשטח של 651 מ"ר.

הנתבעת טענה כי תביעת התובע להשבת תשלומי ארנונה בגין מחלוקת בדבר גודל הנכס היא טענה שבסמכותו העניינית של מנהל הארנונה וועדת הערר מכח סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה תשל"ו - 1976).

משלא פנה התובע בהשגה למנהל הארנונה טוענת התובעת כי יש לדחות על הסף את תביעתו.

הנתבעת הוסיפה כי שטח המגרש הינו 651 מ"ר ולא 550 מ"ר כטענת התובע, והוסיפה כי ביום 02/11/89 נערכה מדידה בנכס ובה נקבע כי שטחו של הנכס הינו 651 מ"ר.

ביום 09/05/90 בהתאם למדידה הנ"ל שלחה הנתבעת אל התובע מכתב ובו הודיעה לו על המדידה ועל השינוי בשטח הנכס.

לטענת הנתבעת התובע הגיב במכתב בו טען כי הודעתה וכן המדידה שנעשתה אינם נכונות וכי שטח הנכס הינו 540 מ"ר בלבד.

לטענת הנתבעת ביום 22/10/91 נערכה מדידה נוספת בה אישר התובע בכתב את העובדה כי שטחו של המגרש הינו 651 מ"ר.

יצויין שבחוזה השכירות שנערך על ידי הנתבעת כבעלת הנכס צויין מפורשות כי שטח המגרש הוא 550 מ"ר.

ב"כ הנתבעת המלומדת ציינה בבית המשפט כי אין קשר  אצל התובעת בין מחלקת הנכסים למחלקת הארנונה וכי אל לו לתובע להסתמך על האמור בחוזה עם העירייה, לצורך תשלום הארנונה.

החל מיום 01/01/04 חדל התובע מלהחזיק במגרש.

דיון:

טענת חוסר סמכות עניינית

סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן: "החוק") קובע כדלקמן:

(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים  1  ו-269 לפקודת העיריות.

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.