החלטה בתיק א 28250/00

1.         בפני בקשת ב"כ התובעת לפסול סעיפים בתצהירו של העד שארלס גבאי וכן לא לקבל כראיה נספחים שצורפו לתצהירו, וזאת בשל כך, שנתונים ומסמכים אלו מוגשים בניגוד לחובת סודיות בנקאית ותוך פגיעה בפרטיותו של לקוח הבנק - שי טובלי.

2.         בדיון מיום 22/12/2004 טען ב"כ התובעת כי יש לפסול מסעיף 8 ואילך את תצהירו של מר שארלס גבאי אשר שימש כמנהל סניף בנק איגוד בחדרה בשנות ה-90 בטענה, שהתצהיר והמסמכים המצורפים לו כנספחים א', ב', ו-ג' מתייחסים לחשבונו הפרטי של שי טובלי שהוא אינו צד להתדיינות.

התובעת טענה, כי תצהירו של מר שארלס מסעיף 8, הוא בניגוד לפקודת הבנקאות, חוק הבנקאות [שירות ללקוח] וכן חוק הגנת הפרטיות, שכן מר שי טובלי שמסמכי חשבון הבנק שלו צורפו לתצהירו של מר גבאי, לא אישר את הגשתם ולפיכך המדובר בהפרת הסודיות הבנקאית וכן פגיעה בפרטיות של מר שי טובלי.

3.         הנתבעת הגישה תגובה לבקשה וטענה, כי "לפי המידע שנמסר לב"כ הנתבעת" שי טובלי נתן הסכמתו לפרסום הדברים ומשכך ניתן היה להציגם (סעיף 3 לתגובה מיום 13/1/05).

כמו כן, הואיל וב"כ התובעת הודיע על כוונתו לזמן את שי טובלי כעד מטעמו, סבר ב"כ הנתבעת כי לא ראוי לפנות אל שי טובלי בשלב זה ולבקש ממנו אישור בכתב על הסכמתו, אלא בשלב מסירת עדותו תתברר שאלת ההסכמה.

בנוסף לכך, הנתבעת טענה, כי כל המידע המצוי בתצהירו של גבאי הוגש כבר על ידו בהליך אחר ביום 10/9/2000 וזאת בתביעה שהגיש בנק איגוד בע"מ ב-ת.א. (נתניה) 6215/98.

לפיכך טענה, כי כל הפרטים הללו כבר פורסמו "והיו לנחלת הכלל", ולכן המסמכים לא הושגו תוך פגיעה בפרטיות, אלא המסמכים פורסמו במסגרת הליך אחר בו העד מעורב.

זאת ועוד, טענה הנתבעת, כי מר שארלס גבאי כבר לא עובד בבנק ולפיכך לא חלה עליו חובת הסודיות.

לחלופי חלופין טענה הנתבעת, כי גם אם החומר הושג תוך פגיעה בפרטיות, הרי יש כאן נסיבות שעולות כדי "טעמים מיוחדים" לפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות אשר בהן ביהמ"ש יתיר שימוש בחומר.

4.         התובעת בתשובה לתגובה מטעם המשיבה טענה, כי לא היתה כל הסכמה של שי טובלי לגילוי מסמכיו ותוכן שיחותיו עם מנהל הבנק, ואין כל צו בית משפט אשר מסמיך את מנהל הבנק לגלות את אשר גילה וחזרה ופירטה את הטענות אשר הועלו על ידה באשר לפסילת התצהיר ומסמכיו.

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל, ויש לפסול את תצהירו של מר שארלס גבאי מסעיף 8 ואילך, ואין להגיש באמצעותו את המסמכים המצורפים לתצהירו כנספחים א', ב', ו-ג' מהנימוקים כדלקמן:

א)         הניתוח משפטי :

על יחסים שבין לקוח לבנק חלה חובת סודיות.

לענין זה ראה; רע"א 1917/92 סקולר ואח' נ' ניצה ג'רבי ו-6 אח' , פ"ד מ"ז (5) 764 שם נקבע כי:

"מוסכם על הכל כי מוטלת על הבנק חובת סודיות לגבי ענייניו של לקוחו. חובת הסודיות עולה מעצם טיבו של החוזה שבין הבנק והלקוח, ומאופייה של מערכת היחסים שביניהם.

עניינו של הלקוח כי פעולותיו הכספיות ומצבו הכלכלי לא יהיו נחלת הכלל, ונותן הוא את אמונו בבנק, כי לא ייתן להם פומבי. המערכת הבנקאית מושתתת על יחסי אמון וחובת סודיות... בלעדי אלה לא תיכון, ונמצא אז נפגע האינטרס הלאומי כלכלי בקיומה של מערכת זאת.

אינטרס ציבורי זה הוא שנותן ייחוד לחובת הסודיות הבנקאית ומבדיל אותה מחובת סודיות שמקורה בהסכם, שאין לציבור כל ענין בו".

יחד עם זאת, חובת הסודיות היא אינה מוחלטת, אלא יחסית והיא נסוגה ונעלמת במקרים הבאים:

א)         מקום שהגילוי נובע מחובה שבדין.