החלטה בתיק א 27519/03

1.       לפני בקשה לתיקון כתב תביעה ובקשה לצירוף חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי ובתחום האורטופדי.

2.       התובעת הגישה תביעה בגין נזקי גוף שאירעו לה לטענתה ביום 9.9.01 עת נפלה ונחבלה בעודה צועדת בשביל המוביל מביתה לכיוון הכביש ברחוב הסמוך לביתה.

3.       כעת, ולאחר שבתיק התקיימו מס' ישיבות קדם משפט, מבקשת התובעת לתקן את כתב תביעתה.

4.       תיקון כתב התביעה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בבקשה, כולל צירוף חוות דעת רפואיות בתחום הפסיכיאטריה והאורטופדיה.

כן מבוקש להוסיף את התוספות הבאות לסעיפים הבאים:

" לסעיף 13 לכתב התביעה יתווספו המשפטים:

כמו כן ובעקבות התאונה החלה התובעת סובלת מדכאון, תשישות נפשית, מתח, עצבנות, מצב רוח ירוד, ואף הגיעה לידי נסיונות אבדניים ונזקים נגררים נוספים.

רצ"ב חוות ד"ר אינה מרינזון, המהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה, אשר מעריכה את נכותה הצמיתה של התובעת בתחום הנפשי כתוצאה מהתאונה בשיעור של 30%.

לסעיף 18 לכתב התביעה יתווסף המשפט:

כן נאלצה התובעת להוציא הוצאות רבות על טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים.

כן יתוקנו הנזקים המיוחדים בהתאם".

עיקרי נתונים הדרושים לענייננו:

5.       ביום 15.4.03, כאמור הוגשה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר ארעו לתובעת לטענתה.

התובעת לא צרפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית כלשהי ובסעיף 20 לכתב התביעה טענה כי " התובעת, עולה חדשה הגרה עם אימה המבוגרת, הנה סטודנטית, צעירה, אשר ממועד התאונה וכתוצאה הימנה ועד ליום זה מצליחה לעבוד עבודה חלקית בלבד, אם בכלל ופוטרה מכל המקומות בהם ניסתה להשתלב. אימה של התובעת, אף היא עולה חדשה, אינה עובדת. השתיים, שקועות בחובות כבדים ומתקיימות על קצבת מוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אין בידי התובעת אפשרות בשלב זה לממן עלותה של חוות דעת רפואית בתחומי האורטופדיה והפלסטיקה והתובעת תבקש מבית המשפט הנכבד להורות על מינוי מומחים רפואיים מטעמו לבחינת נכותה הצמיתה של התובעת".

6.       ביום 21.7.03 הגישה התובעת בקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט, מכוח תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984.

בנסיבות אלו קבעה כב' השופטת אגי ביום 25.8.03 על מינויו של ד"ר שטרן כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה מטעם בית המשפט.

7.       ביום 7.11.04 הוגשה חוות דעתו של המומחה הרפואי, ד"ר שטרן, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה קלה ביותר בתנועות פרק הקרסול.

8.       לטענת התובעת, " בחודש אפריל, 2003, חלה התדרדרות במצבה הנפשי של התובעת אשר נלקחה לראשונה לפסיכיאטרית, גם בשלב זה לא ידעה התובעת לאבחן כי סובלת מבעיות נפשיות ולחילופין לא ידעה לקשור נזקים אלו לתאונה".

כן טוענת התובעת כי " מצבה הרפואי המתמשך של התובעת הוא אשר הוליד את מצבה הנפשי. בעת הגשת התביעה, לא ניתן היה לעמוד על בעיה זו ו/או על הקשר בין מצבה דהיום ובין התאונה ו/או על היקף הנזק ואף לא היו מסמכים רפואיים אשר יכולים ללמד על בעיה בתחום הנפשי".