החלטה בתיק א 27259/04

הנתבע ערב כלפי התובע בערבות אוטונומית לחובם של החייבים מר משה פרץ וגב' דבורה פרץ עבור הלוואה בסך 20,000 ש"ח.

בהחלטת כב' השופטת ח.וינבאום וולצקי מיום 4.11.2004 ניתנה לנתבע הרשות להתגונן בטענה אחת בלבד - בנוגע לטענה כי הבנק לא טרח במשך כל שנות ערבותו להלוואה ליידעו כי החייבים העיקריים מפגרים בתשלומי ההלוואה.

דיון ההוכחות בתיק התקיים בפני ביום 20.9.05 .

בתחילת הדיון ב"כ התובע ביקשה להוציא את הנתבע מאולם הדיונים. ב"כ הנתבע הביע את הסכמתו.

ב"כ התובע אף ביקשה למחוק את הסעיפים 2-8 ו-15-18 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע.

גם לבקשה זו ב"כ הנתבע הביע את הסכמתו.

בבקשה דחופה לביטול החלטה והגשת סיכומים בכתב,  אותה הגיש הנתבע, טען הנתבע כי לאור הסכמת בא כוחו להוצאתו מהדיון הוא לא יכול היה לעדכן את בא כוחו באשר לנקודות להבהרה, בא כוחו לא חקר אותו כלל ואף הסכים לסיכומים בע"פ.

הנתבע טען כי עם סיום הדיון ביקש להודיע כי הוא מפטר את בא כוחו, אך לא עלה בידו לעשות כן, לטענתו כיוון שהשופט לא נוכח באולם הדיונים.

עוד טען הנתבע, כי לאחר הדיון, לאחר שעיין בפרוטוקול, נודע לו כי עובדות מהותיות שהגיעו לידיעתו ימים אחדים לפני הדיון (ביום 16.9.05) לא הועלו ע"י בא כוחו בדיון.

הנתבע פיטר את בא כוחו ופנה לבהמ"ש בבקשה שלעיל.

אחת העובדות אשר לא הועלתה בדיון ע"י בא כוח של הנתבע, לטענתו, היא העובדה כי נודע לו  כי ביום 14.9.05 התקיים דיון בתיק החייבת העיקרית לביטול פסק הדין נגדה (ת"א א. 53641/04). בדיון זה עדת התובע הודתה כי החייבת לא חתמה על טופס ההלוואה ולפיכך טען הנתבע כי לפחות חלק מן ההלוואה בגינה הוא ערב הנו "מזויף".

בנוסף, הנתבע העלה טענות לגופו של הדיון, וטען כי נגרמו לו עוולות, כי לא היה בידו להביא את כל טענותיו, כי בא כוחו התרשל, לא התכונן לדיון כנדרש, הסכים לבקשות לא מקובלות ולא נכונות - וזאת לאחר שהציג עצמו בפני הנתבע כמומחה לתביעות בנקים.

לאור טענותיו אלו - ביקש הנתבע דחייה במתן פסק הדין וביטול הסיכומים שניתנו בע"פ ורשות להגיש סיכומים בכתב.

בתגובה לבקשת הנתבע, טענה ב"כ התובע כי הסעיפים שנמחקו נוגעים לנושאים בהם לא ניתנה רשות להגן ולפיכך הסכמת ב"כ הנתבע להורדת הסעיפים אינה מעלה ואינה מורידה, ואף ללא הסכמתו ההחלטה הייתה נתונה בידי בהמ"ש.

לעניין הוצאת הנתבע  מהדיון - טענה ב"כ התובע כי היות וניתנה רשות להתגונן לעניין שאלה יחידה - בנוגע להמצאת מכתבי התובע לנתבע, הרי שהיה חיוני כי הנתבע לא יהיה נוכח וזאת על מנת שלא יתפור את גרסתו לאחר שמיעת עדות התובע, ולכן היה חיוני להוציאו - וזאת למרות היותו בעל דין, ואף טענה כי ביהמ"ש יכול היה לקבל את בקשתה, אף אם ב"כ הנתבע היה מתנגד, ואם לא  - העובדה כי הנתבע נוכח בעת עדות התובע - הייתה משפיעה על משקל עדותו.

לעניין הסיכומים בע"פ טענה כי ב"כ הנתבע ביקש להגיש סיכומים  בכתב - אולם ביהמ"ש הורה על הסיכומים בע"פ.

ולעניין הטענה כי הנתבע התכוון להודיע לבית המשפט על כי הוא מפטר את בא כוחו, טענה כי היה באפשרותו לעשות כן שכן השופט נוכח בלשכתו.

אשר לטענה בדבר המשפט בתיק של החייבת העיקרית, טענה ב"כ התובע כי אינו רלוונטי לדיון - שכן הרשות להגן ניתנה לטענה אחת ויחידה והיא בנוגע להמצאת התראות התובע.

לעניין החקירה הנגדית - טענה ב"כ התובע כי טוב היה לו כלל לא הייתה נטענת וזאת לאור הסתירה שנתגלתה לעניין מגוריו בין דבריו של הנתבע בחקירתו בבקשת רשות להתגונן לבין חקירתו הראשית .