החלטה בתיק א 25984/04

1.       לפני בקשה אשר הוגשה על ידי התובעת, לאפשר לה להגיש תצהיר הזמה של העד יוסי מעוז מטעמה.

2.       ביום 3.3.05 הגישה התובעת תצהירי עדות מטעמה.

3.       הנתבעים מצדם הגישו תצהיריהם ביום 1.5.05.

4.       עוד בטרם הוחל בשמיעת הראיות בתיק, הגישה התובעת בקשה זו לאפשר לה להגיש תצהיר משלים מטעמה. המדובר בתצהירו של מר יוסי מעוז, אשר שימש כמנכ"ל התובעת.

לטענת התובעת, " הצורך בהגשת תצהיר משלים מטעם המבקשת נובע בעיקר לנוכח הטענות שעלו בסעיפים 9, 10 ו-14 לתצהירו של מר רן חוגי...".

בהמשך טוענת התובעת כי בידיה " ... ראיות מוצקות המפריכות, ואף סותרות, את הטענות הנ"ל שהועלו בתצהיר עדותו הראשית של מר רן חוגי...".

5.       הנתבעים מתנגדים לבקשה.

לשיטתם, " ... התצהיר המשלים הנוסף אינו נופל לגדר הבאת ראיות מפריכות, אלא מדובר בנסיון להכניס בצורה פסולה טענות שכל תכליתן הינה שיפור עמדתה של המבקשת ...".

כן טוענים המשיבים כי " ...המבקשת ידעה היטב, וכבר לאחר הגשת כתב הגנתם של המשיבים, כי קיימת מחלוקת באשר לתחזוקת הנכס נשוא התביעה. נטל ההוכחה המוטל על המבקשת חייב את המבקשת להביא את כל ראיותיה לצורך הוכחת טענתה בדבר תחזוקו הלקוי של הנכס..." ובהמשך " ...המבקשת ידעה כבר עם הגשת כתב הגנתם של המשיבים אודות המחלוקת באשר לטיב אחזקת הנכס נשוא התובענה, ומשכך היה עליה לעגן טענותיה בראיות מתאימות במסגרת סדר הבאת הראיות שנקבע...".

6.       התובעת הגישה תשובה לתגובת המשיבים לפיה, " ... הבקשה אינה עוסקת בצירוף ראיות חדשות או בראיות שהיה על המבקשת לצרף לתצהירים שהוגשו מטעמה. הבקשה עוסקת בראיות שבאו לעולם לאור מספר טענות שעלו בתצהירו של מר רן חוגי אה ותו לא".

דיון

7.       סמכותו של בית המשפט להורות על הגשת תצהירים כעדות ראשית אינה משנה את דרך הדיון בעת שלבי הדיון על פי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639, 642), ולפיכך אין להתיר הגשת תצהיר מטעם התובע לאחר שתצהירי הנתבעת כבר הוגשו.

התרת הגשת תצהירו של התובע בשלב זה עלולה לגרום נזק של ממש לנתבעת בהגנתה (ראה בר"ע 81/92 פישוף נ' כהן , פ"מ תשנ"ב(3) 43, 44; בר"ע (ת"א) 14123/96 קרנית קרן לביטוח נפגעי תאונות דרכים נ' דה פאו (לא פורסם)).

8.       כאמור על בעל דין להגיש את ראיותיו כמקשה אחת, ואולם במקרים יוצאים מן הכלל, יתיר בית המשפט לבעל הדין שפתח להביא ראיות נוספות כדי לסתור את טענותיו או את ראיותיו של הצד שכנגד (ראה תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984; א. הרנון דיני ראיות עמ' 129, 130).

"... תקנות הדיון מורות "שבית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות בטרם יסכם הנתבע את הפרשה..." המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. עניין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו באמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד".

9.       עדות הזמה מטרתה להביא ראיות מפריכות אשר עשויות להוכיח כי עדי בעל הדין שכנגד לא היו דוברי אמת. עדות שכזו, מטבעה, מקומה יהיה לאחר שבעל הדין שכנגד סיים את הבאת הראיות, ומטרתה היא לאפשר לתובע לנסות ולהפריך ראיות אותן הביא הנתבע בדרך זו או אחרת במידת הצורך. עדות כזו הינה חריגה וביהמ"ש רשאי לאשרה בעקבות בקשה בהתאם.

10.   תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי:

" התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות".

תקנה זו מעניקה, אפוא, בידי בית המשפט שיקול דעת להתיר הבאת ראיות הזמה. בע"א 73/49, ויסרברג נ' חברת מיסדי חדרה בע"מ , פ"ד ד 776, 780 (1950), נקבע מפי כב' השופט זילברג:

" ...כלל גדול הוא בדין: המתחיל בראיות אומרים לו: גמור, והוא חייב למצות את ראיותיו עד תומן ( to exhaust his evidence ), כלומר: להגישן 'חבילה אחת' תוך פרשת העדויות שלו, ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן עד לאחר סיום פרשת יריבו... [וזאת] כאשר בעל הראיות חייב להוכיח את טענתו הוא...".