הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") ניהלה חשבון אצל הבנק התובע (להלן: "הבנק") העומד ביתרת חובה כפי המפורט בכתב התביעה שהוגש על ידי הבנק ב"סדר דין מקוצר".
על פי כתב התביעה, מקור החוב בחשבון כולל שלש הלוואות שניתנו לנתבעת על ידי הבנק, לרבות הלוואה בסך של -.150,000 ש"ח (קרן הלוואה) המכונה על ידי הבנק כ"הלוואה מס' 1" , אשר לא נפרעו במלואן ויתרתן הועמדה לפירעון במסגרת החשבון הנ"ל.
הנתבעים 2, 3 (להלן: "הערבים") ערבו לחובות הנתבעת כלפי הבנק בערבות מתמדת לכלל חובות הבנק (נספחים ג' לכתב התביעה); נתבעת מס' 3 (להלן: "שרון") יחד עם נתבע 5 (להלן: "קייקוב") ונתבע מס' 4 שכנגדו ניתן כבר פסק דין, ערבו גם באופן מיוחד לחוב הנתבעת כלפי הבנק בגין הלוואה מס' 1 כפי העולה מכתב ההלוואה נספח ב'1 לכתב התביעה.
בבקשותיהם למתן רשות להתגונן, לא חלקו הנתבעת, הנתבעים וקייקוב על העובדות הנ"ל כמו גם על סכומי החוב הנטענים על ידי הבנק.
מקובל על הכל שקייקוב הוא ערב יחיד", כפי הגדרתו בחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הערבות").
למרות שבקשת הרשות להתגונן של הנתבעת והערבים הוגשה בנפרד מבקשתו של קייקוב, אין למעשה ניגוד בין שתי הבקשות המעוררות את אותן טענות הגנה והנתבעים כולם היו מיוצגים על ידי אותו בא כח.
נתבע מס' 2 (להלן: "ליאור") הוא הבעלים של כל מניותיה של החברה והוא גם מנהלה ובתור שכזה אינו "ערב יחיד" ואינו זכאי להגנות המוקנות בחוק הערבות ל"ערב יחיד" (ראה טופס מידע מרשם החברות, נספח א' לתצהירו של ליאור).
גם שרון, למרות טענותיה לעניין זה, איננה "ערבה יחידה"; שרון היא גרושתו של ליאור כפי המבואר בסעיפים 5.4. ו 6 לתצהירה אך זאת לא לפני יום 4.8.03 שהוא יום אישור הסכם הממון בינה לבין ליאור, כפי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, נספח ג' לתצהירה של שרון, המבאר היטב שאינו עוסק בנושא הגירושין.
לאמור, שרון הייתה נשואה לליאור נכון ליום חתימת הסכמי ההלוואה שבין הבנק לחברה ולמועד מתן ערבותם של שרון וליאור לכל ההלוואות להן היא ערבה באופן מיוחד (הלוואה מס' 1 וכן הלוואה נוספת ומאוחרת יותר שנלקחה ביום 12.5.02 המכונה בכתב התביעה "הלוואה מס' 2").
כבת זוגו שרון במועד מתן ערבותה, אין מעמדה של שרון מעמד של "ערב מוגן" כפי העולה מהוראת סעיף 19 לחוק הערבות, בהגדרת "ערב יחיד" יחד עם הגדרת "בעל עניין", "בן משפחה" ו "החזקה" בחוק ניירות ערך, תשכ"ח - 1968.
להלן אתייחס לטענות המבקשים, ככל הדרוש, אחת לאחת.
ראשית, לטענה לפיה התנה הבנק "שירות בשירות", בכך שהנתבעת נדרשה לפתוח ולהפקיד כספים בתכנית חסכון כתנאי למתן או המשך האשראי הבנקאי שניתן לה.
הבנק מודה למעשה באמור לעיל ואולם לגישתו, המדובר הוא ביצירת בטוחה לאשראי שניתן על ידיו (סעיפים 8, 9 לסיכומי טענות הבנק).
אלה הם דברים חסרי שחר; איזו בטוחה יש לבנק לאשראי הניתן על ידיו כאשר הכספים לאותה בטוחה באים מתוך החשבון שלגביו ניתן האשראי? (ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פד"י נו6 עמ' 493; וינרוט ואדלשלטיין, "התניית שירות בשירות" עמ' 41 עד 43 והפסיקה המפורטת שם); אין איפוא בדרישת הבנק לפתוח תכנית חסכון בנתונים אלו דבר הנוגע לבטוחה אלא שהיא דרך פסולה למקסם את רווחי הבנק על חשבון הלקוח.
למרות האמור לעיל, אין בהתניית השירות על ידי הבנק כדי להקנות הגנה לנתבעים במקרה זה הואיל ואלו חדלו להביא ראיה כלשהי, שלא לומר ראיה שהיא חשבונאית או בגדר חוות דעת חשבונאית, על הנזק שנגרם להם בהתניה האמורה, המתבטא ברגיל בחיובי ריבית מיותרים שניתן יהיה לקזז כנגד התביעה [ בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מג2 עמ' 172; רע"א 564/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. טוביה מלקום ואח' פד"י מד1 עמ' 485; ע"א 725/87 חברת ביר טל סחר מזון בע"מ נ. חברת אוליבקס בע"מ, פד"י מד1 עמ' 177; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133 ]; מסיבה זו, דין טענת המבקשים באשר להתניית השירות בשירות נדחית.
טענה נוספת נוגעת לערבות של גוף הקרוי בפי הצדדים "קרן קורת" (להלן: "הקרן"); לפי המבקשים, ערבה הקרן לתשלום של 50% מדמי הלוואה מס' 1 ועל כן, בהעדר תביעה נגדה יש לראות בכך הפטר, המשפיע על זכות התביעה של הבנק כלפיהם.
נראה שיש ממש בטענה העובדתית בדבר היותה של הקרן ערבה לחוב הלוואה מס'
1, כפי העולה ממכתב הבנק נספח ב' לתצהירו של קייקוב (נספח ג' לתצהירי הערבים), אם כי לא הוברר מאותו מכתב מהו שיעור השתתפות הקרן בערבות.
מכתב הבנק הנ"ל, שהוא פניה אל הקרן למימוש ערבותה, אינו מציין את גובה החוב הנטען על ידי הבנק וגם לא את מקורו, היינו יחוסו להלוואה מס' 1 או איזו הלוואה אחרת; יחד עם זאת, המבקשים הם אשר מפנים לאותו מכתב ומייחסים את התחייבויות הקרן רק להלוואה מס' 1 (סעיפים 5.1 לתצהירי שרון וליאור וסעיף 6 לתצהירו של קייקוב); בנתון לכך אין הטענה יכולה לסייע להם הואיל ולפי סעיף 32 לחוזה ההלוואה מס' 1, עומדת לבנק זכות ויתור או אי הגשת תביעה כנגד כל ערב, לפי שיקול דעתו מבלי פגיעה בזכויותיו כלפי הערבים האחרים.