החלטה בתיק א 25709/07

1.         בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב בסך של 140,090 ש"ח שהצטבר בחשבון בנק המשותף לנתבעת ולחברה נוספת, בשם תים תערוכות וירידים בע"מ ( להלן: "תים").

2.         הנתבעת טוענת להגנתה כי התקיים מיזם משותף בינה לבין תים. לשם כך נפתח חשבון בנק משותף לשתי החברות אצל הבנק התובע ( להלן: "הבנק"). תים ומנהלה, מר ליכט, שכנעו את מנהלת הנתבעת, גב' אורנה פלג ( להלן: "פלג"), לפתוח את החשבון המשותף אצל הבנק התובע דווקא, בשל חשבונות נוספים שתים ניהלה אצלו והטבות שהבנק יעניק למיזם. ליכט הבהיר לפלג כי סיכם עם מנהל הבנק שתים תהיה אחראית כלפי הבנק לחשבון ורק הבטחונות של תים יבטיחו את האשראי שיקבל המיזם המשותף. ואכן, הנתבעת ופלג לא נדרשו להעמיד ערבות כלשהי להבטחת האשראי בחשבון. יתר על כן, בפגישה עם מנהל הבנק הוא אמר לפלג כי אינו מודאג מהחוב, שכן סיכם עם ליכט שתים תהא אחראית כלפיו לחוב, וכי הנתבעת לבדה לא היתה זוכה לקבל מידיו כל אשראי. בדיעבד, התברר לנתבעת כי הבנק קיבל מתים סך של 135,500 ש"ח, המהווה פרעון של מחצית החוב בחשבון המשותף, ואת המחצית השניה תובע הבנק מהנתבעת. הנתבעת טוענת כי הבנק יצר כלפיה מצג שווא ועל כן היא זכאית לבטל את חתימתה על ההסכם לפתיחת החשבון המשותף.

3.         עסקינן בהגנת בדים, פשוטו כמשמעו.

4.         מי שיצר מצג כלשהו כלפי הנתבעת לא היה הבנק, אלא ליכט, מנהלה של תים. אפילו הנתבעת אינה טוענת בתצהירה כי עובר לפתיחת החשבון היה לה דין ודברים כלשהו עם הבנק, אלא הטענה היא שליכט סיפר לה מה סיכם עם מנהל הבנק. ברור כי כל אדם בר דעת, בוודאי מנהלת של חברה מסחרית, כמו פלג, לא יכול להניח ברצינות, מבלי לבדוק את הדבר ישירות עם מנהל הבנק, כי למרות שהוא בעלים של חשבון בבנק, אין הוא חייב לכסות יתרות חובה בחשבון, אם יהיו כאלה.

5.         זאת ועוד, אפילו פלג עצמה אינה מייחסת לליכט הבטחה לשחרר את הנתבעת מכל חבות בגין החשבון, אלא הטענה היא שליכט אמר לפלג כי הבנק יקבל כבטוחה בחשבון פקדונות וכספים של תים. משמע, מדובר בהבטחה לפיה הבנק יסתפק בבטוחות של תים, בלא שישנה כאן הבטחה כי החוב כולו ייפרע אך ורק באמצעות בטוחות אלה.

6.         לא למותר להזכיר כי בטוחות נועדו להגן על הבנק, ולא על החייב העיקרי, כך שלא תישמע מפיו של חייב עיקרי טענה כאילו הבנק חייב להפרע אך ורק מן הבטוחות, ולא מהחייב עצמו. אין עסקינן במצב בו ערב מסכים לחתום על כתב ערבות בהתבסס על קיומן של בטוחות בחשבון, כפי שהיה בפרשת ע"א 3202/05 גולדנברג נ' בנק המזרחי , הנזכרת בסיכומי הנתבעת, אלא עסקינן בחייב העיקרי עצמו.

7.         גם העובדה שהבנק לא דרש ערבות אישית של פלג כנגד האשראי שהעמיד בחשבון, אין פירושה שהבנק הסכים שהנתבעת תהא פטורה מחבות בחשבון שהיא אחת הבעלים שלו. הדבר רק מעיד כי הבנק נתן אמון בתים ובליכט בכך שויתר על ערבות אישית של פלג. אין לפרש ויתור זה כהסכמה של הבנק כי הנתבעת תהא פטורה מן החובה הבסיסית המוטלת על כל בעל חשבון הצורך אשראי- לפרוע את החוב שיווצר בגין נטילת האשראי.

8.         מתוך תצהירה של פלג עולה כי הפעם הראשונה בה שוחחה עם מנהל הבנק אודות החשבון היתה בתחילת שנת 2006, בעוד שהחשבון נפתח כבר בחודש אוגוסט 2004. מכאן שעובר לחתימתה של הנתבעת על טפסי פתיחת החשבון, בהם התחייבה כמו כל בעל חשבון לפרוע את יתרות החובה בחשבון, אם תהיינה כאלה, לא יצר בפניה הבנק מצג כלשהו. המקרה הנוכחי שונה איפוא לחלוטין מפרשת ע"א 3202/05 הנ"ל, בה נקבע כי הבנק הציג מצג מפורש כלפי הערב, לפיה ערבותו היא שולית.

9.         מתוך תצהירה של פלג עולה כי גם בפגישה שנערכה בשנת 2006, לא אמר מנהל הבנק לפלג דבר וחצי דבר שממנו משתמע כי הבנק מוותר על חבותה של הנתבעת בגין החשבון. כל שאמר מנהל הבנק, לפי תצהירה של פלג, הוא שהסכים להעמיד אשראי בחשבון בהתבסס על בטוחות של תים, וכי הנתבעת עצמה לא היתה מקבלת אצלו כל אשראי. משמע, המנהל הסביר למעשה מדוע הסכים להעניק אשראי למיזם המשותף, בלא לדרוש בטוחות מאת הנתבעת. הא ותו לא. ודוק: גם אם היה בכך מצג כלשהו, ברור שמצג זה אינו רלבנטי לתביעה, באשר ההסכם לפתיחת החשבון, כולל ההתחייבות שהנתבעת קיבלה על עצמה כלפי הבנק בתור אחת הבעלים בחשבון, נחתם כשנה וחצי קודם לכן.

10.        הנתבעת טענה כי החשבון נפתח בסניף בית אירופה של הבנק ולא בסניף כיכר המדינה ולכן אין יריבות בינה לבין הבנק. דין הטענה להדחות. הבנק, על כל סניפיו, הוא אישיות משפטית אחת, ומה שקובע הוא קיומו של חוב בחשבון נשוא התביעה, ולא זהותו של סניף זה או אחר.

11.        יצויין כי הבנק טען שלא הועמדו בטוחות כלשהן בחשבון (ראה נספח ג-2 לבקשה), כך שהטענה לפיה הבנק צריך היה לממש בטוחות של תים קודם שהוא בא לדרוש את מחצית החוב מהנתבעת, אינה יכולה להתקבל. מכל מקום, גם לגופו של ענין, הבטוחות נועדו להבטיח את זכויותיו של הבנק ולא את זכויותיו של החייב העיקרי, ולכן הבנק לא היה חייב לממש בטוחות, גם אם היו בידיו כאלה, קודם להגשת התביעה נגד החייבים.

12.        יצויין כי הבנק גבה מחברת תים את מחצית מהחוב שהצטבר בחשבון המשותף (ס' 15 לבקשה), והנתבעת נדרשה לשלם את המחצית השניה, כך שלא ניתן לטעון נגד הבנק כי הפלה את הנתבעת לרעה ביחס לתים או כי נהג בחוסר תום לב כלפיה.

13.        אשר על כן, הבקשה נדחית. הבנק זכאי ליטול פסק דין כמבוקש בכתב התביעה. הנתבעת תשלם לבנק הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

14.        המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' בחשון, תשס"ח (22 באוקטובר 2007), בהעדר הצדדים הנ"ל.

                                                                                                ________________

                                                                                                                 חגי ברנר, שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: