החלטה בתיק א 23531/05

1.       זוהי בקשה למתן רשות להתגונן אשר הגיש המבקש כנגד תובענה על סך של 441,388 ש"ח אשר הגיש הבנק-המשיב כנגד לקוחו.

רקע עובדתי

2.       המשיב הינו תאגיד בנקאי.

3.       המבקש הינו ערב להתחייבויותיו של מר שטיבלמן רונן  אשר כנגדו ניתן פסק דין וכן נפתח תיק הוצאה לפועל מס' 0-94-30521-01 לגבייתו.

          (להלן: "החייב העיקרי").

4.                החייב העיקרי ניהל את חשבונו מספר 183894 בסניף המשיב.

5.       במהלך גביית פסק הדין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, נערך הסכם ביום 12.7.1998 להסדר חובו של החייב העיקרי למשיב, הסכם אשר קיבל תוקף של החלטה על-ידי ראש ההוצאה לפועל ביום 12.8.1998.

6.       ביום 12.7.1998 חתם המבקש  כערב על ההסדר הקובע כי אם ההסדר יופר על-ידי החייב, יצורף הוא כחייב נוסף לתיק ההוצאה לפועל, והמשיב יהיה רשאי לנקוט נגדו בכל הליך שימצא לנכון לגביית החוב.

7.     החייב לא עמד בהתחייבויותיו למשיב והמבקש נתבע כערב לתשלום חובו.

טענות הצדדים

8.       המבקש טוען כי המשיב לא קיים אף אחת מהחובות הקבועות בפרק ב' ל חוק הערבות, התשכ"ז-1967.
(להלן- "חוק הערבות").

         המשיב לא קיים את חובות הגילוי החלות עליו  וממילא לא   גילה או הסביר למבקש, בכתב או בעל פה, פרט כלשהוא בנוגע לערבותו.

9.      כן טוען הוא כי המשיב לא טרח להודיע למבקש על  קיום החוב העיקרי במועד הקבוע בחוק ובכך אפשר לחוב לתפוח למימדים אדירים.

10.     זאת ועוד, המשיב אף לא קיים את חובות הגילוי החלות עליו

          מכוח סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 וכן לא קיים את הנחיות המפקח על   הבנקים המחייבות מסירת הודעה במועד לערב בכל מקרה של הפרת החיוב העיקרי. המשיב אף הפר את חובות תום הלב בהן הוא חב כלפי המבקש כערב מכוח חוק החוזים.

 (להלן: "חוק החוזים").
     

11.               כמו כן, התנהגות המשיב המתוארת לעיל ובכלל זה אי גילוי פרטים מהותיים ביחס לערבות וישיבת המשיב בחוסר מעש ובחיבוק ידיים משך שנים של הפרת החיוב על ידי החייב העיקרי, בעוד החוב ממשיך לגדול ולתפוח, מהווה הפרה של חובות האמון והזהירות בהן חב המשיב כתאגיד בנקאי כלפי המבקש.

12.     בנוסף, טוען הוא, כי חתם על ערבותו מתוך הבנה כי סכום     

          החוב הנערב עומד על סך של 66,000 ש"ח בלבד, לאחר ניכוי 14,000 ש"ח ששולמו במועד החתימה, בניכוי תשלומים עתידיים שיבוצעו עד למועד ההפרה, ובתוספת ריבית בנקאית על ההלוואה הרגילה.

13.     המבקש מעולם לא הבין כי במקרה של הפרה יהא עליו לשלם ריבית בשיעור כה גבוה, היינו, הריבית שנצברה בתיק ההוצאה לפועל,  ולו  ידע  כי  ערבותו  חשופה  לתשלום  קרן  מנופחת בתוספת הריבית הנתבעת ממנו, בשום אופן לא היה מסכים לערוב להסכם.