החלטה בתיק א 2334/00

המבקש הגיש לבית המשפט שתי בקשות.

האחת, בש"א 25558/04, בקשה לסילוק התביעה על הסף משני טעמים: היעדר סמכות בינלאומית וכן היות בית המשפט פורום לא נאות לדיון בתביעה, וזאת בהסתמך על לשון תקנות 101-100לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").

השניה, בש"א 25561/04, בקשה להורות למשיבה להפקיד בקופת בית המשפט ערובה, במזומן או בערבות בנקאית בסכום שלא יפחת מ -.75,000$, להבטחת תשלום כל הוצאות המבקש, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת לאור העובדה כי סכום התביעה עומד על סך של למעלה משלושה מיליון ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

העובדות

המשיבה, הינה חברה זרה, העוסקת בתחום הרפואה הפלסטית שמקום מושבה בפלורידה, ארצות הברית.

המבקש, הינו אזרח ישראלי שאינו תושב, המתגורר מספר שנים באופן קבוע ברומניה, שם הקים משפחה ומשם מתנהלים עסקיו.

בין המשיבה וארגון זר בניהול מר ארתור מ. ווכט, היושב בליכטנשטיין, נחתם הסכם פשרה בעקבות חוב הארגון הזר למשיבה. בעקבות קשיים בגביית החוב, הוסכם בין המשיבה למבקש, כי הוא יגבה את החוב בסך 2.1 מיליון דולר מהארגון, תוך שאת הכספים שיגבה עליו להעביר ישירות לחשבונה של המשיבה. המבקש עבד עבור המשיבה במשך כשלושה חודשים והציג עצמו כנציגה לשם גביית הכספים.

ביום 3.8.00 הגישה המשיבה כתב תביעה כנגד המבקש בסך של -.3,210,650 ש"ח בטענה כי  למרות הוראותיה המפורשות לעניין העברת הכספים ישירות לחשבונה, הורה המשיב לארגון הזר להעביר את הכספים לחשבון אחר על שם חברה זרה, בבנק בלונדון. על גבי הוראות ההעברה בסך 700,000$ ישנו אישור של המשיב כי קיבל את הכספים. מעבר לסכום זה העביר מר ווכט לידיו של המשיב סכומים המסתכמים בסך של -.75,000$. טוענת המשיבה כי המבקש השתמש בסכומים לצרכיו האישיים.

בנוסף עולה מכתב התביעה כי למרות פניותיה של המשיבה למבקש, הוא מסרב להעביר לידיה את הכספים המוחזקים על ידו, ואשר נטען כי נגזלו ממנה במעשי מרמה. וכן נטען כי המבקש ניסה לחבל במאמציה לגבות את יתרת סכום החוב.

ביום 13.9.01 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה על מלוא סכום התביעה, לאחר שהמשיבה מסרה כי כתב התביעה הומצא כדין למבקש. המבקש גילה על פסק הדין נגדו רק לאחר שהוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח לאחר מתן פסק הדין. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שנתקבלה על ידי השו' עדי אזר ז"ל, ביום 9.5.04.

בש"א 25558/04

טענות המבקש

טוען המבקש כי יש לסלק את התובענה על הסף מן הטעם שבית המשפט אינו הפורום הנאות לדון בתובענה ובהיעדר סמכות בינלאומית. לטענת המבקש כתב התביעה לא הומצא אליו כדין, שכן הינו תושב חוץ המתגורר דרך קבע ברומניה, ולא נתבקשה על ידי המשיבה בקשה להיתר המצאה בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. מאחר והנפשות הקשורות לתובענה הינן זרות, ללא זיקה לישראל, ולא בוצעה המצאה כדין, לא רכש בית המשפט סמכות לדון בתובענה.

באשר לטענה כי מדובר בפורום לא נאות, טוען המבקש כי המשיבה הינה חברה זרה הרשומה בארצות הברית, שאין לה כל פעילות בישראל. המבקש יושב ברומניה דרך קבע מזה שנים וכל האירועים הנוגעים לתובענה אירעו מחוץ לגבולות ישראל ואין להם שום קשר לישראל. גם העדים הנחוצים לבירורה של התובענה מצויים בחו"ל ועל כן אין לתובענה כל זיקה לישראל, וניהולה של תובענה בישראל תהווה הכבדה עכל הצדדים המתדיינים והעמסת נטל על מערכת המשפט בישראל.

עוד טוען המבקש כי אין לו כל יריבות עם המשיבה וכי כל ההסכמים נעשו אך ורק מול בעל השליטה במשיבה וכי כל ההתנהלות הייתה בינו לבין בעל המשיבה בלבד, וכי הוצג לו על ידי בעל המשיבה כי החוב הכספי נשוא התובענה היה חוב אישי כלפיו ולא חוב לחברה עצמה.

טענות המשיבה

טוענת המשיבה כי הייתה מסירה בפועל של כתב התביעה במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, וכתב התביעה נמסר לפרקליטו של המבקש. עצם העלאת הטענה לפיה לא הייתה מסירה, מצביעה לטענת המשיבה על מגמת המבקש למנוע דיון מהותי לגופו של עניין.

באשר לטענת המבקש לגבי פורום לא נאות, טוענת המשיבה כי מתיאור העובדות כפי שעולה מהבקשה, הרי שאין לאף מדינה שיפוט ייחודי בעניין זה. עוד ציינה המשיבה כי במועד הגשת התביעה ניסתה לאתר את המבקש, אך מאמציה נכשלו ולא הצליחה לבצע את המסירה בשום מקום מלבד ישראל, שנותרה המדינה היחידה הקשורה למבקש. עוד טוענת המשיבה, בניגוד לעמדת המבקש, כי למבקש נכסים בישראל וכי אין חולק כי המבקש אזרחי ישראלי, ומי שיצר עמו את הקשר הינו אזרחי ישראלי, וקשר זה הוא בסיס התובענה, ורק כתוצאה מההיכרות בין המבקש לאיש שיצר עמו קשר, יצא ההסכם בין הצדדים לפועל. מכאן, שעל פי מבחן מירב הזיקות הקשר והזהות הישראלית הם שהביאו להתקשרות. המשיבה כתובע זכאית לבחור להגיש את התביעה בין הזיקות השונות המקנות סמכות שיפוט.

נטען כי טענות המבקש מופרכות וכי יש ליתן לתובעת יומה בבית המשפט להוכיח תביעתה.

בש"א 25561/04

טענות המבקש

טוען המבקש כי סכום התביעה נכון למועד הגשת הבקשה עומד על למעלה מ-4 מיליון ש"ח, ולאור העובדה כי המשיבה הינה חברה זרה, ללא נכסים בישראל, וכל העדים הרלבנטיים הינם זרים, הרי שיש לחייב את המשיבה להפקיד ערובה בסכום גבוה להבטחת הוצאות המבקש, אם תתנהל התביעה בישראל, כל זאת בהסתמך על לשון תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ועל יסוד הכללים שהותוו בפסיקה בכל הנוגע לחיוב חברה בערובה להוצאות.