החלטה בתיק א 22942/06

1.         התובעת בתיק זה, ילידת 1948, הגישה תביעה בגין נזקי גוף, שנגרמו לה, לטענתה, בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.11.05.

            התובע עותרת כעת, עם הודאת הנתבעת בחבות, למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי.

            הנתבעים מתנגדים לכך, תוך שהם מפנים בעיקר לבעיותיה הרפואיות הרבות והמגוונות של התובעת מלפני התאונה ולעובדה שמדובר היה בפגיעה קלה.

2.         כידוע, תובע אשר טוען לפגיעה בתאונת דרכים, אינו יכול להוכיח נכות, אלא בדרך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט. דחיית הבקשה למינוי מונעת, לפיכך, מן התובע את האפשרות להוכיח שנותר עם נכות כתוצאה מהתאונה.

            לפיכך, קבעה הפסיקה מבחן גמיש, אשר לפיו אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כאשר קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה; עם זאת, בית המשפט לא יהסס לדחות בקשה כזו, אם אין לה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט; כאשר הדברים אינם חד משמעיים, יזהר בית המשפט לבל יצא התובע מקופח על ידי מניעת מינוי המומחה כבקשתו (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד (2) 216 (1990)).

            הלכה זו הובהרה, בין היתר, ברע"א 3128/97 עמאר נ' סאמי, תק- על 97 (2), 78 (1997); באותו ענין נפסק, כי בית המשפט אינו חייב למנות כל מומחה כיד הבקשה הטובה על הצדדים אלא, הוא יעשה כן אם הוא מוצא אחיזה לפגיעה באותו תחום, כלומר, אם יש בנמצא תשתית, אפילו לכאורית, לצורך במינוי כמבוקש.

            ברע"א 3497/98 רזין נ' המגן חב' לביטוח בע"מ, פ"ד נב (5) 136 (1998) נפסק, כי עצם העובדה שהמערער סבל משבר באגן בעקבות התאונה, יש בה משום ראשית ראיה, אשר מצדיקה מינוי אורטופד (גם אם סיכום המחלה היווה את האינדיקציה היחידה בחומר הרפואי שהוגש). בית המשפט הבהיר כי ככלל, אין בידי השופט ידע רפואי מספיק להכריע בשאלת תוצאתה של הפגיעה עקב התאונה, וכדי להכריע בשאלה זו, יש צורך במינוי מומחה רפואי.

                עוד הובהר בפסיקה, כי גם אם לא הונח בפני בית המשפט התיק הרפואי ה"מלא", אין בכך כדי להביא לדחיית בקשת המינוי על הסף, אלא שומה על בית המשפט להיזקק למסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו ולתת להם את משקלם הראוי (רע"א 9477/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עלא, דינים עליון, כרך ע', 96 (2004)).        

3.         המסמכים הרפואיים שבפניי מלמדים אמנם, כי בחדר המיון לא התלוננה התובעת על כאבי צוואר או גב, אך תלונות כאלה הופיעו בסמוך לאחר מכן; התובעת הופנתה לפיזיוטרפיה והומלץ לה על שימוש בחגורת גב. חרף גבוליות המקרה, לא הייתי חוסם את דרכה של התובעת. בנוסף, גם אם עולה כי עברה הרפואי של התובעת הינו עבר משמעותי, יוכל המומחה לתת את הדעת באופן מעמיק גם לשאלות הקשר הסיבתי לתאונה.

4.         באשר לסוגיית המימון - לפי תקנה 7 (ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשנ"ז - 1986, "תובע יפקיד בבית המשפט פקדון, בסכום שיקבע בית המשפט  או הרשם, להבטחת שכרו של כל מומחה שהוא מבקש למנות לפי תקנה 2, אולם רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפטור את התובע מההפקדה האמורה". אכן, הפיקדון הוא הכלל והפטור הוא החריג. עם זאת, שעה שמדובר בפגיעה משמעותית ו/או בתובע הסובל מחסרון כיס, עשוי הדבר להיחשב כ"טעם מיוחד" שיצדיק את מתן הפטור מהפקדה. ודוק - לא מדובר בתשלום השכר אלא אך בפיקדון להבטחתו.

            במקרה הנוכחי מדובר בתובעת קשת יום, וראוי לדעתי להורות על מימון ביניים ע"י הנתבעת.

5.          אני ממנה בזאת את דר' משה לוינקוף מרח' יונה הנביא 40, תל אביב, טל. 5108279, כמומחה רפואי בתחום האורטופדי  בתיק זה.

המומחה יעיין במסמכים הרפואיים אשר יומצאו לו ע"י ב"כ בעלי הדין, יבדוק את התובעת ויקבע ממצאים לגבי מצבה הרפואי בעקבות התאונה ובמיוחד יקבע:

א.    האם לוקה התובעת כיום בנכות, ואם כן, לאיזו תקופה ומהו שיעור הנכות?

          מהן הנכויות הזמניות שיש לקבוע לתובעת ולאילו תקופות?

ב.    האם יש לצפות לשיפור או להחמרה במצבו בעתיד?

ג.     מה הן המגבלות התפקודיות של התובעת, אם בכלל, ובמיוחד בשים לב לעבודתה ולמקצועה.

ד.    האם תהיה התובעת זקוקה לטיפולים רפואיים בעתיד, ואם כן מהם סוגי הטיפולים ומהי העלות המשוערת של הטיפולים האלה לפי המחירים הנכונים היום?

ה.    המומחה יתיחס, בין היתר, לקשר שבין התאונה לבין מצב התובעת נכון להיום.