החלטה בתיק א 21381/06

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

התובענה הינה לתשלום יתרת חוב על פי הלוואה, אשר בוטחה באמצעות משכון נכס מקרקעין שנמכר במסגרת הליכי הוצל"פ.

לאחר מכירת הנכס, נותרה יתרת חוב , היתרה היא הנתבעת בתיק זה.

טענות הנתבעים:

הנתבעים מעלים מספר טענות:

טענת התיישנות,

על פי טענתם הלווים הפסיקו לשלם את ההלוואה עוד בשנת 1997, התביעה הוגשה בשנת 2006 ולכן התביעה התיישנה.

טענת אי המצאת הודעה לערב,

הנתבעים טוענים כי התובעת לא המציאה להם הודעות בדבר אי עמידת הלווים בהסכם ההלוואה.

טענה בעניין נסיבות החתימה על מסמכי הערבות,

הנתבעים טוענים כי התבקשו להגיע למשרד סוכנות ביטוח שם חתמו על ההסכם ללא כל מתן הסבר שהוא בדבר מהות החתימה או התוצאות המשפטיות הנובעות מחתימתם.

התנהגות התובעת,

הנתבעים טוענים כי התובעת לא עדכנה אותם בעובדה שהלווים הפסיקו את תשלומי ההלוואה, וכי לו היו יודעים זאת היו פועלים להקטנת הנזקים שנגרמו להם, אם בדרך של מכירת הנכס, אם בדרך של השכרתו, אם בדרך אחרת, דבר שנמנע מהם בעקבות אי מתן הודעה.

ריבית,

הנתבעים טוענים כי התובעת חייבה אותם בריבית בשיעור 24%, המהווה ריבית עושק, ובכל מקרה המדובר בתנאי מקפח.

לפיכך עותרים הנתבעים להורות על מתן רשות להתגונן בכל הטענות המועלות על ידם.

טענות התובעת: