החלטה בתיק א 21206/05

1. התובעת קונסטיל בע"מ (להלן: " התובעת") הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד ד.ל.ט. חברה לבניה ולייעוץ הנדסי בע"מ (להלן: " הנתבעת").

עילת התביעה של התובעת מבוססת על:

א.                  חוב כספי, שחבה הנתבעת לתובעת בגין עבודות שביצעה התובעת עבור הנתבעת.

ב.                  חוב כספי, שחבה הנתבעת לחברת א.ד.ס.מ. קונסטרוקציות פלדה בע"מ (להלן: " א.ד.ס.מ"), בגין עבודות שביצעה עבור הנתבעת. לטענת התובעת, זכויות התביעה של א.ד.ס.מ באשר לכספים המגיעים לה מהנתבעת הומחו לתובעת.

ג.                    כספים שחבה הנתבעת לחברת ל.פ.ג. יזמות וביצוע בע"מ (להלן: " ל.פ.ג"). לטענת התובעת, זכויות התביעה של ל.פ.ג. באשר לכספים המגיעים לה מהנתבעת הומחו לתובעת.

הנתבעת הגישה בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה כספית נאותה להבטחת הוצאותיה המשפטיות של הנתבעת, וזאת בהסתמכה על הוראות תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: " תקנות סד"א"), הקובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

2.         קראתי את הטיעונים, שנטענו מטעם כל אחד מהצדדים, ואת התצהירים, שהוגשו בתמיכה לטיעונים, והגעתי למסקנה, כי בנסיבות דנן יש לצוות על התובעת להפקיד כספים להבטחת הוצאות המשפט למקרה שהתביעה תידחה וזאת ממספר טעמים.

להלן יפורטו נימוקיי.

3.         התובעת לא המציאה מען כנדרש לפי תקנה 9(2) לתקנות סד"א.

אין חולק על כך, שהתובעת לא פירטה בכתב התביעה מהי כתובתה הרשומה.

בהתאם להלכה הפסוקה, אשר מצאה מקומה גם בספרות מלומדים (ראה: ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 999 ופסה"ד שאוזכרו בהערות השוליים שם), בעיקר משתמש בית המשפט בסמכותו לחייב תובע בהפקדת ערבות או פיקדון להבטחת הוצאות הנתבע בשני מקרים, שהאחד מהם הוא:

" כאשר לא המציא התובע את מענו, כדרוש לפי תקנה 9(2)".

            ב"כ התובעת טען בתגובתו, כי בכך שהתובעת מסרה מען של משרד עורך דינה, ענתה על דרישות התקנה. הוא מבקש, שבית המשפט, יגיע למסקנה זו בהסתמך על הוראות תקנה 10 לתקנות סד"א הקובעת, כי מען להמצאה, כאמור ב תקנה 9, הינו מקום מגוריו של התובע, אם הוא טוען לעצמו, משרד עורך דינו, אם הוא מיוצג ע"י עו"ד, או מקום מגוריו או מקום עסקו של מי שנתמנה מורשה לקבלת כתבי בי-דין של בעל הדין. ב"כ התובעת מסביר, כי במקרה דנן אין באפשרות התובעת להמציא כתובת, שכן אינה פעילה ואין לה משרדים ודי בכך שמסרה את כתובתו של עורך דינה ככתובת למסירת כתבי בי-דין.

            לא קיבלתי את טענותיו של ב"כ הנתבעת.

תקנה 9(2) לתקנות סד"א קובעת:

" ואלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה:

....

(2) שמו של התובע, מספר זהותו, מקום מגוריו ומען להמצאת כתבי בי-דין".