החלטה בתיק א 21112/04

בתיק זה הגישה התובעת בתאריך 11/5/06 כחלק מראיותיה תצהיר עדות ראשית של מר יוסף שידלובסקי, אשר נחתם ואומת ביום 6/4/06.

בתאריך 22/2/06 נפטר מר שידלובסקי (להלן: "המנוח") לאחר שחלה במחלה קשה.

התובעת מבקשת להשאיר תצהיר זה על כנו וליתן לו את המשקל הראוי.

לתובעת מספר טענות:

א.         עדותו של המנוח חשובה ובכוחה לשפוך אור על מירב האירועים הואיל ונכח בפועל באירוע אשר בעקבותיו טבעה היאכטה כאשר עצם נוכחותו באירוע זה הינה עובדה אשר אינה שנויה במחלוקת.

ב.         ישנה מגמה בפסיקה לעבור ממבחני קבילות פורמאליים למבחני מהימנות.

ג.          ישנה פסיקה המותירה, במקרים כגון המקרה דנן, תצהיר של נפטר על כנו תוך השארת נושא המשקל להכרעה עם אשר הראיות.

ד.         המנוח אינו בעל דין ואין לו אינטרס בתוצאות בהליך ומכאן שאין כל חשש למהימנות העד.

הנתבעים 1 ו-3 טוענים כדלקמן:

א.         המנוח הוא שהשיט את כלי השיט במועד טביעתו.

ב.         המנוח היה חברו הטוב של בעל השליטה מר פאול רוטנשטיין.

ג.          למנוח הייתה מעורבות רבה בכשלים חמורים שהביאו לטביעת כלי השיט.

ד.         המנוח טרם נחקר בבית המשפט ולא ניתן להתרשם ממנו.

ה.         הכלל הוא שאין לקבל עדות אדם מבלי שניתנה לבעל הדין שכנגד הזדמנות לחקרו. כל

היתר הינם בבחינת יוצאים מן הכלל שאינם חלים במקרה דנן.

טוענים הנתבעים 2 ו-4 כדלקמן:

א.         תצהירו ו/או עדותו של נפטר, יכולים לשמש כראיה לאחר פטירתו של העד, רק במקרה בו העדות אינה תומכת בגרסת העד ו/או הצד שהוא מעיד לטובתו מה שלא חל במקרה דנן.

ב.         תצהיר מוגש כאשר העד עומד על דוכן העדים ואם נפטר העד קודם לכן הרי תצהירו הינו בבחינת עדות שמיעה ולא חל כאן חריג להכשרת הראיה.

לאחר בחינת טענות הצדדים סבור אני כי אין לקבל את התצהיר כראיה מטעם התובעת.