החלטה בתיק א 20329/06

1.      זו בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית על פי תקנה 101 (א) (2) לתקנות סדר הדין האזרחי ועל פי הלכת ע"א 8080/99 נפתלי וקס ואח'  נ' עיריית ת"א ואח', תק - על 2005 (4) 2467. לחלופין - להורות על מחיקת התביעה על מנת לאפשר למשיב 1, להעלות את טענותיו בפני בית המשפט המוסמך ולחילופי חילופין למחוק את התביעה כנגד המשיבה 3 מחוסר יריבות.

2.       בתיק העיקרי הגישו המשיבים התובעים תביעה כספית להשבת סכום קנסות חנייה שנאלצו לטענתם לשלם, לעיריית תל אביב, בגין דוחות חנייה נשוא התביעה, וכן לסעד של פיצויים נזקיים בגין נזקים שאירעו להם בעקבות הליכי מימוש וביצוע הליכי עיקול בסך של 144,000 ש"ח.

3.       טוענים המשיבים כי הקנסות נגבו מהם שלא כדין והליכי העיקול בוצעו שלא כדין.

4.       טוענים המשיבים כי המשיב 1 לא קיבל כל הודעה מהמבקשת 3 לגבי הדוחות נשוא התביעה ולכן הדוחות התיישנו.

5.       המשיב 1 כופר בעצם ביצוע העבירות החנייה נשוא הדוחות דהיינו כי לא ביצע כלל את עבירות החנייה או לחילופין שלא נרשמו כלל לחובתו הדוחות הללו.

6.      על כן, טוענים המשיבים להשבה של הקנסות שנגבו וכן לפיצויים נזקיים בגין הליכי הגבייה שננקטו לצורך גביית הקנסות.

7.      אומר מייד, אני מקבלת את הבקשה. התביעה שבפניי יש בה משום תקיפה של דוחות החנייה; תביעה לביטול דוחות חנייה; והשגה על תוקפם.כל אלה הם בסמכות ייחודית של בית המשפט לעניינים מקומיים על פי סעיף 55 לחוק בתי המשפט נוסח משולב תשמ"ד - 1984.

8.      טענות להתיישנות העבירה אף הן בסמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מקומיים.

9.      כך גם, טענה להתיישנות הקנס (העונש). ראה פסק דין וקס דלעיל.

10.  טענתם הבסיסית של המשיבים במסגרת התביעה היא כי עבירות חנייה נשוא הדוחות לא נעברו על ידי המשיב 1 ולא ניתנו לו מעולם דוחות. כלומר -  המשיבים כופרים בביצוע עבירות החנייה.  טענה זו היא בסמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מקומיים.

11.  טוענים המשיבים כי ככל ואכן קיימים דוחות לחובת המשיב 1 ו/או שעבירות החנייה אכן בוצעו על ידי המשיב 1 אזיי עבירות החנייה והקנסות בגינם התיישנו. בית משפט השלום  נעדר סמכות עניינית לדון בטענת התיישנות העבירה/קנס, לאחר שבית המשפט העליון קבע בהלכת נפתלי וקס כי גם שאלת התיישנות העונש צריכה להתברר בבית המשפט לעניינים מקומיים.

12.  במילים אחרות, על המשיבים להעלות תחילה את טענותיהם בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, בין אם הטענות הן לאי ביצוע העבירות ולהתיישנות העבירות בלבד, ובין אם הטענות הן להתיישנות הקנסות.

13.  רק במידה ובית המשפט לעניינים מקומיים יקבע כי המשיב 1 לא ביצע את עבירות החנייה ו/או שעבירות/קנסות החנייה התיישנו, רק אז יוכלו המשיבים להעלות את טענותיהם הנזיקיות כנגד המבקשת 3. כל קביעה אחרת יהיה בה כדי להתיר תקיפה עקיפה אסורה של דוחות החנייה.

14.  טוען המשיב כי לגבי חלק מן הקנסות אלה שולמו על ידי אשתו בשמו כדי למנוע עיקול מטלטלין בביתם ולא המשיב 1 הוא ששילם את הקנסות ועל כן לטענתו אין להחיל בעניינו את הוראות סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982.

15.  אני דוחה את הטענה. אין מחלוקת כי קנסות מסויימים שולמו. לפי סעיף 229 (ח1) לחוק סדר הדין הפלילי, שעה ששולם הקנס, הדרך היחידה לתבוע את השבת סכום הקנס ששולם הוא ביטול הודעת תשלום הקנס דהיינו ביטול כתב האישום בגין עבירת חנייה. סמכות זו  של ביטול כתב האישום הפלילי נתונה אך ורק לבית המשפט לעניינים מקומיים.

16.  אפילו תתקבל טענת המשיבים כי הקנסות בכלל לא שולמו כי אז על פי הוראות סעיף 229 (ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, רואים במשיב 1 כמי שהורשע בבית המשפט לעניינים מקומיים בגין ביצוע עבירת החנייה ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעות תשלום הקנס. מכאן, לפי חלופה זו, הורשע המשיב 1 בבית המשפט לעניינים מקומיים אשר רק בידיו הסמכות העניינית לביטול ההרשעה.

17.  אני דוחה את טענת המשיבים כי הסמכות העניינית נקבעת על פי מבחן הסעד. שכן בעניינו - עסקינן בדוחות חנייה שהינם פליליים במהותם ואילו מבחן הסעד יחול כאשר מהות העניין הוא בענייני סדר הדין האזרחי. בחינת הוראות החוק המסדירות את הדיון בהיות התובענה כאן  הן הוראות סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי והוראות סעיף 55 לחוק בתי המשפט הקובעים סמכות ייחודית לבית המשפט לעניינים מקומיים בענייני עבירות על חוקי עזר עירוניים. ועבירות קנס ועל כן מבחן הסעד איננו רלבנטי לענייננו.

18.  מכל הטעמים המנויים לעיל אני דוחה את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית לבית המשפט השלום לדון בה, תוך חיוב המשיבים בהוצאות שכר טרחת עורך דין המבקשים בסך של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

19.  המזכירות תשגר העתקי החלטה זו לצדדים.