החלטה בתיק א 20218/06

1.      לפניי בקשה לדחיית תביעה על הסף בשל התיישנות.

2.      עסקינן בתביעה שהוגשה ביום 13.3.3006, בגין ליקויי בניה נטענים בדירת מגורים הכוללת מחסן וחניה, ברחוב אילון במודיעין.

3.      הדירה נרכשה על-ידי המשיבים מהמבקשת על-פי הסכם מכר מיום 30.10.1996 ונמסרה לחזקתם ביום 21.10.1997.

4.      המבקשת טוענת, כי בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, חלפה תקופת ההתיישנות של התביעה, שעילותיה כספית או חוזית, שכן חלפו כ-10 שנים מיום חתימת החוזה וכ-9 שנים מיום מסירת החזקה. עוד נטען, כי התיישנה עילת התביעה על-פי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, נוכח חלוף תקופת הבדק והאחריות.

5.      המשיבים טוענים, כי עסקינן בליקויים שהחלו להופיע בשנת 2000, וכי רק ממועד זה מתחיל מירוץ ההתיישנות בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

דיון

6.      סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא, בשאינו מקרקעין - שבע שנים. סעיף 6 לחוק האמור קובע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

7.      המועד לגיבושה של עילת התביעה החוזית, לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות בקשר להפרת חוזה, הוא בדרך כלל מועד ההפרה הנטענת (ע"א 508/64 עבדאללה נ' אפוטרופוס על נכסי נפקדים, פ"ד יט(4) 427, ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כח(2) 228), ובענייננו - מועד מסירת החזקה לידי המשיבים (שאינו מוכחש), היינו ביום 21.10.1997. ממועד זה ועד למועד הגשת התביעה חלפו למעלה מ-7 שנים.

8.      ואולם, כאשר מדובר בנזק מתמשך במשך תקופה ניכרת לאחר ההפרה, מתחילה תקופת ההתיישנות במועד שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה, ואשר נעלמו מעיניו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול למנוע אותן (סעיף 8 לחוק ההתיישנות) (ראה: ת"א (י-ם) 164/93 כהן פרי ו-3 אח' נ' רמט בע"מ, תק-מח 97(4), 802, 803, ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון בליבאום, פ"ד מט(5) 485, 508).

9.      תביעתם של המשיבים נסבה סביב ליקויי בניה שנתגלו להם לראשונה, לפי טענתם, בשנת 2000. המשיבים טוענים, כי עובר למועד הנ"ל לא ידעו על הליקויים, אשר לא ניתן היה לאתרם, אף לא באמצעות מומחה. לפיכך, לשיטתם, מתחיל מרוץ ההתיישנות בעת שהתגלו להם נזקים אלה.

10.    עמדת המבקשת הינה כי מדובר באי התאמות וליקויים גלויים לעין, שהמשיבים בדקו ויכלו לראות מיד עם קבלת החזקה בדירה, ולכן תקופת ההתיישנות לגביהם החלה מיום מסירת החזקה, לכל המאוחר.

11.    אין בידי להסכים עם עמדה זו. מתוך האמור בכתב התביעה עולה, כי בעת מסירת החזקה לידי המשיבים, נראה היה, כי למעט מספר ליקויים שהמבקשת פעלה לתקנם, לא היו ליקויים חמורים בדירה. ואולם, במהלך שנת 2000, נתברר למשיבים, כי במחסן ובחניה, שהוצמדו לדירה, קיימים ליקויי בניה חמורים, המתבטאים ברטיבות בתקרה ובקירות ונשירה של טיח.

על-פי חוות דעת המומחה שצורפה לכתב התביעה, אכן נמצאו בדירה סדקים בתקרה וכתמי רטיבות בתקרות ובמקומות נוספים.

13.    סדקים בקירות וליקויי רטיבות ונזילות נחשבים לנזקים דינמיים ומתמשכים, אשר על-פי רוב, מתגלים לאחר מועד מסירת החזקה ומתגבשים לכדי נזק סופי לאחר תקופת זמן ממושכת. בהתאם לכך - והואיל ונזקים אלו לא באו לידי ביטוי כלל או שטרם הגיעו להיקפם הממשי במועד מסירת החזקה בדירה, הרי שלגביהם, החל מרוץ ההתיישנות בעת התגלותם כשלוש שנים לאחר מועד מסירת החזקה בדירה לידי המשיבים. מכך מתבקשת המסקנה, כי טרם חלפה תקופת התיישנותה של התביעה (בעילה החוזית) ואין מקום לסילוקה על הסף.

14.    זאת ועוד, תביעתם של המשיבים נסמכת, בין היתר, על עילה נזיקית. המשיבים טוענים, כי המבקשת בנתה את הדירה בצורה רשלנית, וגם התיקונים שבוצעו על-ידה, בשלב מאוחר יותר, בניסיון כושל לפתור את בעיית הרטיבות, היו רשלניים.

15.    סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין קובע, בין היתר, תקופת התיישנות בתובענה   על עוולות:

"מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק".

16.    מכאן שגם אם התגלו נזקים אלו במלוא היקפם בסמוך למועד מסירת החזקה בדירות, הרי שלפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, הואיל וטרם חלפו 10 שנים ממועד מסירת החזקה - אין למחוק התביעה.

17.    לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.