1. הנתבעת 2 (להלן, גם "פלדטראק") והנתבעת 3 (להלן, גם "פלדמן") הן נושות של התובע בגין חובותיו אליהן. הנתבע 1 (להלן, גם "עו"ד כהן"), הוא בא-כוחן של פלדטראק ופלדמן ובזמנים הרלוונטיים שימש ככונס נכסים לעניין מכירת משאית של התובע שמושכנה לזכות פלדטראק.
בגדר כתב התביעה עותר התובע כי הנתבעים ישלמו לו סכום של 603,720 ש"ח בגין גביית-יתר נטענת שגבו ממנו הנתבעים, במסגרת הליכי הוצל"פ שונים כנגדו.
2. עם הגשת התביעה עתר התובע, בגדר תיק בש"א 16610/06, לעכב הליכי הוצל"פ עד למתן פסק-דין בתיק העיקרי. בהחלטתי מיום 29.10.06 הוצאתי צו מניעה זמני והוריתי לעכב הליכי הוצל"פ שעניינם תפיסת רכבים ומכירתם כנגד ערובה על סך 6,000 ש"ח. הונחה בפניי תגובת הנתבעים. בדיון מיום 8.11.06 הוריתי לב"כ התובע ליתן התייחסותו בכתב אך לשתי סוגיות מבוררות שעלו מתגובת ב"כ הנתבעים. תגובת התובע הונחה בפניי ביום 3.12.06. חרף האמור בהחלטתי הנ"ל התייחס התובע, שלא כדין, לסוגיות נוספות בגדר סעיף 1 לתגובתו, ולא אדרש לכך בהמשך.
3. בחנתי, לכאורה, מכלול הנתונים שבפניי. במרבית הסוגיות כפות המאזניים, כאמור במבט לכאורי, נוטות לחובת התובע ולזכות הנתבעים. נתון אחד, לכאורה, נוטה לזכות התובע ולחובת הנתבעים.
4. ראשית, הנתבעים טוענים לנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממכירה בסכום נמוך של המשאית הנדונה. סיכויי הנתבעים בסוגייה האמורה קלושים. לכאורה הליך המכירה של המשאית נעשה באופן תקין ושקוף, תחת אישורו של כב' ראש ההוצל"פ, כאשר ניתנת הזדמנות הולמת לתובע לרכוש את המשאית במחיר משופר.
5. שנית, הנתבעים טוענים לתחשיבים לא נכונים באשר לגובה חובם הנטען. לכאורה, הטענה האמורה, במשמעות החישובית שלה, קלושה. מונחים בפניי דפי הוצל"פ המזימים את טענת התובע. חזקת התקינות אף היא תומכת בטענת הנתבעים באשר ליתרת חוב לחובתו של התובע. אף לא נהיר לי האם בירור נאותות החשבונות אינו בגדר הליך מובהק של "טענת פרעתי" שאמורה להתברר בפני כב' ראש ההוצל"פ, ולא בגדרה של תביעה בפני בית משפט.
6. שלישית, קלושה היא טענת הנתבעים על ריבוי הליכים שננקטו כנגדם. לטעמי, לכאורה, כל תיקי ההוצל"פ שנפתחו כנגד התובע נפתחו כדין. אכן, משעה שבידי הנתבעים היו שורה של בטוחות, דוגמת משכונות ושיקים, זהו סיכונו המובנה של התובע-החייב שיינקטו נגדו הליכי הוצל"פ שונים ומגוונים, לרבות אגרות ושכ"ט עו"ד בכל הליך והליך, ובלבד שלא ייגבה החוב פעמיים.
7. רביעית, חלק ניכר מטענות הנתבעים נסב לעניין זקיפה לא נאותה של התשלומים ששילם התובע במסכת שבפניי. לשיטתו של התובע, התשלומים ששילם אמורים היו להיזקף לזכותה של פלדטראק, וזאת על מנת למנוע את מכירת המשאית. חרף זאת, נזקפו התשלומים לזכותה של פלדמן, אף בניגוד למצגים שהוצגו בפני התובע, ושלא בתום לב.
בהקשר לכך הציגו הנתבעים את מכתבו של עו"ד ירון בן-עזרא מיום 26.6.03, שהיה בא-כוחו הקודם של התובע. ממכתב זה עולה כי עו"ד בן-עזרא הציע, בגדר מו"מ שהתקיים במסכת זו, כי התובע ישלם לפלדטראק ופלדמן סכום מאוחד של 290,000 ש"ח, בתשלומים פלוניים. הא ראיה, התובע עצמו מנוע מלטעון לייחוד תשלומים לשתי הנושות. יכול שהסכום האמור אף מזים את הטענות החישוביות באשר ליתרת החוב.
בהקשר לכך נטען כי עו"ד בן-עזרא נהג כפי שנהג בצורה נפסדת והעלה את חמתו של אביו של התובע. בעניין זה, כך נהיר לי, טרם שמעתי את גרסתו של עו"ד בן-עזרא ואולם אף בעניין האמור טיעון התובע נשמע דחוק ביותר. אכן קשה לי להניח כי עו"ד בן-עזרא, סתם כך, הציע את אשר הציע מבלי שהוסמך לכך על ידי לקוחו-לשעבר. קשה לי להניח, ככל שאני שוגה בכך, הכיצד דבר כעסו של התובע על עו"ד בן-עזרא לא מצא ביטוי מתועד בכתב המתיימר להסתייג מפועלו, בזמן-אמת.
8. ואולם חרף כל הנתונים האמורים, מצוי בפניי נתון אחד השוקל, לכאורה, לזכות הנתבעים, וזאת אף חרף ניתוח משמעות פועלו של עו"ד בן-עזרא הנ"ל.
ככל שעסקינן בדרך זקיפת התשלומים לזכות פלדמן במקום לזכות פלדטראק, נטען להצדקת פועלם זה של הנתבעים בצווי עיקול שהטילה פלדמן. ואולם, לכאורה, צווי העיקול האמורים הוטלו ביום 18.6.03, ולא ביום 17.7.02 כנטען על ידי הנתבעים, כשתשלומי התובע שולמו זמן רב לפני הטלתם. זאת ועוד: לכאורה דיווחים על תשלומים ששולמו דווחו ללשכת ההוצל"פ רק בחודש נובמבר 2003, דהיינו בחלוף חודשים רבים לאחר פרעון אחרון התשלומים באותה עת. יכול שלנתון האמור יכולה להיות משמעות חישובית, שטרם עמדתי על משמעותה, לכאן או לכאן. יכול שהנתון האמור משליך על צדקת ייחוס התשלומים לפלדמן ולא לפלדטראק.
9. ראוי לשקלל הנתונים האמורים. לכאורה, יתרת החוב הנטענת לשיטת הנתבעים עולה, למצער, לסכום של 58,442 ש"ח נכון ליום 3.1.05 (נספח ח' לתגובת הנתבעים). איני רואה צידוק להורות על עיכוב הליכי הוצל"פ באורח גורף. הנני רואה צידוק, בשלב זה, להמשיך ולהורות על עיכוב הליכי הוצל"פ שעניינם תפיסת כלי רכב ומכירתם. הנני סבור כי הערובה ההולמת לשם המשך צו מניעה זמני עד למתן פסק דין אמורה לעמוד על סכום של 10,000 ש"ח. הדבר יגזור את הסעד האופרטיבי בגדרה של החלטתי זו.
10 ככל שעסקינן בסוגיית ההוצאות איני נותן צו להוצאות ואולם הנני מורה כי הוצאות בקשה זו בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, יצטרפו להוצאות בגדרו של פסק הדין.
11. לפיכך, הנני מורה כי ככל שהתובע יוסיף ויפקיד סכום בסך 4,000 ש"ח, כאמור בסעיף 2 להחלטתי מיום 29.10.06, תוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו, ימשיך ויעמוד על כנו צו המניעה הזמני מיום 29.10.06 עד למתן פסק דיני.
12. בדעתי לדון בתובענה העיקרית
והמזכירות מתבקשת לעדכן רישומיה בהתאם.
הנני מורה לנתבעים להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו.
13.
המזכירות תגנוז תיק בש"א 16610/06.
14
. על מנת לבחון מילוי הוראותיי בסעיפים 11 ו-12 הנ"ל
נדחה לתזכורת מעקב ליום 22.1.07.
15.
המזכירות תמציא עותק מהחלטתי לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.