החלטה בתיק א 19575/04

בפני בקשה למתן רשות להתגונן, כנגד תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר.

ראשית ובטרם אדון בבקשה, ברצוני להתנצל בפני הצדדים על העיכוב הארוך במתן ההחלטה. עיכוב זה נבע מבעיה טכנית - אדמיניסטרטיבית ומחיפושים רבים אחר התיק שאבד. לאחר שלא נמצא התיק המקורי, שוחזר התיק והובא למתן החלטה. עם הצדדים הסליחה.

התובעת הינה חברה העוסקת באספקת שירותי רפואה ושירותי סיוע רפואי בישראל לבעלי אזרחות זרה ובכלל זה עובדים זרים.

לטענתה, נכרת הסכם בינה לבין הנתבעת, חברה למתן שירותי כח אדם, בו סוכם כי התובעת תיתן שירותים וכיסוי ביטוחי רפואי לעובדי הנתבעת שהנם בעלי אזרחות זרה וזו תשלם עבור כך בהתאם להסכם. לטענתה, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 4,581 ש"ח.

הנתבעת טענה בבקשתה למתן רשות להתגונן כי עם קבלת כל דו"ח מפורט אצלה ערכה רישום לגבי העובדים שעזבו את הארץ או שכבר לא עובדים אצל הנתבעת והשיבה דו"ח זה יחד עם שיק לתובעת על היתרה בגין העובדים המבוטחים הנותרים.

ב"כ התובעת המלומד  מציין כי  הודעה כזו, אם בכלל היתה,  ניתנה בדיעבד ולאחר  שכבר נשלחו החשבוניות והחוב גובש  זה מכבר.

יתרה מזו,  על פי ההסכם היה על הנתבעת להודיע על  שינויים כאלו ואחרים  במצבת כוח האדם מראש ובכתב.

דיון

טרם אכריע בבקשה זו מוטב יהיה אם אחזור על תמצית הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו לדון בבקשת רשות להגן. דינים אלו כפי שקרמו עור וגידים בפסיקה ובספרות המשפטית, יפים גם להחלטה בבקשה זו.

אנו מצויים בהליך של סדר דין מקוצר אך גם בזאת, אין על ביהמ"ש להיחפז ולעשות שימוש בסמכותו להכריע בתובענה אלא אם ברור הדבר ונעלה מכל ספק כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו. (ראה ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(1), 66, 70).  לשם כך יש להראות כי תצהירו של הנתבע אינו מגלה אף הגנה לכאורה.

בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי, פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522).  כמו-כן על הנתבע בהליך של סדר מקוצר לפרט את הגנתו כדבעי ולהמציא אסמכתאות התומכים בגרסתו.

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות  דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בבית המשפט.

מנהל הנתבעת נחקר על תצהירו ביום 14/6/04. לטענתו חלק מהעובדים עזבו את הארץ וחלק ברחו  ועל כך יש אישור מאת משרד הפנים שעזבו את הארץ שאם לא כן לא היו מחזירים לו את הערבות הבנקאית ולא את הויזה (עמ' 2 לפרוטוקול).

הנתבע אישר בחקירתו כי יש נוהל קבוע לביטול ויש  צורך באסמכתא בעבור ביטול הביטוח לכל עובד.

אסמכתאות כאלו בקשר לעובדים  נשוא דיון שבפני לא הוצגו ולא הוגשו ובאם הודיעה הנתבעת על היעדרותם רק לאחר הוצאת  החשבונית כטענת התובעת, אכן  הגנתה של הנתבעת קשה מאוד.

בנסיבות העניין, הנני רואה לנכון להשתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ולהתנות את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 3,000 ש"ח  בקופת בית המשפט, תוך 15 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה  ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי  להגיש פסיקתא לבית המשפט.

במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של דיון מהיר וישמע בקדם משפט בתאריך 21.3.05 בשעה 15:00.

הוצאות הליך זה בסך של 500 ש"ח. בתוספת מע"מ כחוק, ישולמו ע"פ התוצאות בהליך העיקרי לתוצאות המשפט.