החלטה בתיק א 195059/02

בפני מונחת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על-ידי כב' השופט גלדשטיין ביום 1.11.2007.

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע (להלן: " המשיב") במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1, כמנהל עבודה בנגריה.

ביום 12.11.1998 עת פרק התובע לוח עץ מרכב, לתוך הנגריה, נפגע בעמוד השדרה המותני.

סך הפיצוי אשר נפסק לתובע, הינו 101,575 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ובצרוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בצרוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת 2 (להלן: " המבקשת"), עותרת בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין כאמור, עד מתן החלטה בערעור אשר הוגש.

1.         טענות הצדדים

לטענת המבקשת, כעולה מחומר הראיות, לא נמסרה לה הודעה על קרות מקרה הביטוח  אלא רק עם קבלת מכתב הדרישה, כשלוש שנים לאחר התאונה, שעה בה הנגריה בה ארע המקרה, נסגרה.

לטענתה, בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לנושא אי מסירת ההודעה במועד וקבע, שלא כחומר הראיות כי: " מדובר באירוע יומיומי פשוט והנתבעת לא עשתה כל יכולתה לברר נסיבות החבות".

אשר לשאלת האחריות, טוענת המבקשת כי לא הוכחה אחריותה של נתבעת 1 ועל כן, אף היא אינה חבה. לטענתה, על בית המשפט היה להגיע לתוצאה הפוכה מזו אשר הגיע אליה, כאשר מחומר הראיות ברור היה כי הפריקה נעשתה בתדירות של כפעם-פעמיים בשבוע, כך שמדובר בפעולה פשוטה ללא סיכון. לדידה, לאחר שבית המשפט קבע כי לא הוכח כי שיטת העבודה היתה לקויה, הרי שהיה על בית המשפט להגיע למסקנה שונה בפסק דינו.

אשר לגובה הנזק, טוענת המבקשת כי קביעותיו בנושא זה אינן מתיישבות בקנה אחד עם חומר הראיות ועם האמור בפסק הדין.

לטענתה, פרופ' סלעי, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, העריך נכותו של התובע בשיעור 5%, אלא שבית המשפט התעלם מכך ופסק סכום בלתי סביר בסך 471,847 ש"ח.

לטענתה, בית המשפט לא נתן ביטוי לקביעותיו, שעה שפסק הסכום האמור, שכן בפסק הדין ציין כי המשיב שב לעבודתו ואף ממשיך לעבוד כנגר עד ליום הדיון וכי נצפה בקלטת כשהוא מרים לוח עץ גדול וכבד ויורד איתו במדרגות.

לטענת המבקשת, שני השיקולים המנחים במסגרת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע מורים על כך כי יש לקבלה.

לטענתה, קיים סיכוי ממשי כי הערעור יתקבל, לאור הנימוקים המפורטים.

כן טוענת היא כי בהתחשב במצבו הכלכלי של המשיב, אשר אינו עובד, ובהתחשב בסכום אשר נפסק במסגרת פסק הדין, הרי שיהא קושי רב בהשבת המצב לקדמותו, באם יתקבל הערעור.

המשיב מתנגד לבקשה.

לטענתו, לא נראה כי קיים חשש לגביית סכום פסק הדין באם הערעור יתקבל שכן המבקשת לא הציגה כל סימוכין לטענתה דנן, ההפך הוא הנכון. לטענת המשיב, אף מפסק הדין עולה כי הינו עובד ומשתכר שכן לאחר תקופת אי הכושר, שב לעבודתו כנגר ואף עובד בעבודה זו עד יום זה ממש.

לטענתו, משהוכח כי הינו עובד ומשתכר, הרי שנשלל הבסיס לטענה כי לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו.

אשר לסכום אשר נפסק כפיצוי, טוען המשיב כי התאונה ארעה לפני למעלה מתשע שנים, וכי עד יום זה, במסגרת פסק הדין, לא שולמו לו סכומי כספים, כך שאין מדובר בסכום גבוה, אלא סכום התואם נכותו, התקופה הארוכה אשר חלפה ותקופות אי הכושר.