החלטה בתיק א 18714/04

בפניי תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 15/9/03 (להלן: "התאונה") בין כלי רכב בהם נהגו התובע 1 והנתבע 1  (להלן: "התובע" ו"הנתבע" בהתאמה).

התובעת 2 (להלן: "התובעת") היא מבטחת התובע ונתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא מבטחת הנתבע.

התובעת שילמה לתובע, תגמולים בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, מכוח פוליסת ביטוח בין הצדדים.

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע בבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה בגין התאונה, בה תבע התובע את נזקיו עקב הפסד פרמיה והוצאות טסט לרכב.

בשלב מאוחר יותר צורפה הנתבעת כנתבעת נוספת בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות.

ביום 13/4/04 ניתן פסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות, על פיו נדחתה התביעה, לאחר שנקבעה אחריות התובע לתאונה.            

מוסכם על שני הצדדים שבפניי, כי המחלוקת שעמדה להכרעה בפני בית המשפט לתביעות קטנות-  בכל הנוגע לשאלת האחריות לתאונה - הינה זהה למחלוקת העומדת בפניי בתיק זה, הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי.

ההבדל הוא בכך כי בתביעה העומדת לבירור בפניי תובעים התובעים (המבוטח וחברת הביטוח) גם בגין הנזק הישיר שנגרם לרכבם.

טענות הצדדים:

הנתבעים טוענים כי מאחר והמחלוקת שעמדה להכרעה בהתדיינות הקודמת הינה זהה למחלוקת בתיק זה, ומאחר והמחלוקת הוכרעה תוך קביעת ממצא פוזיטיבי, שהתובע הוא הנושא באחריות לתאונה, לא נותר אלא לקבוע שהכרעתו של בית המשפט לתביעות קטנות מהווה מעשה בית דין היוצר השתק ולכן יש לדחות התביעה על הסף. 

התובעים טוענים שאין לראות בהכרעת הדין בבית המשפט לתביעות קטנות כיוצרת השתק עילה או השתק פלוגתא וזאת מהטעמים כדלקמן:

א.         מן הטעם שפסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות הינו מוטעה ושגוי ממספר טעמים:

1.         בית המשפט לא נתן משקל לעדותו של מר איגור לדוקוב, שהיה עד לאירוע התאונה, והעיד במפורש שראה את הנתבע עובר באדום.

2.         בית המשפט שגה בהסתמכו על מוקדי הנזק  כדי להגיע להכרעה בשאלת האחריות.

3.         במאזן העדויות כפי שהובאו בפני בית המשפט, היה מקום להתייחס לשאלת רשלנות תורמת.

כמו כן מוסיפים התובעים שהיה ראוי שבירור התביעה יכלול גם את בדיקת תוכנית הרמזורים שיכלה אולי לאשש את עדותו של מר איגור לדוקוב.                                                  

לשיטתם מכיוון שפסק הדין מוטעה ושגוי, אין הוא מהווה מעשה בית דין בין הצדדים לתביעה העומדת בפניי.  

לטענה זו משיבים הנתבעים כי האכסניה המתאימה לטענות אלו היא ערכאת ערעור, וכי אין מקום לדון בטענות אלו.   

ב.         כי לא ניתן לתובעת יומה בבית המשפט, ולכן אין לראות בהכרעה של בית המשפט לתביעות קטנות כיוצרת השתק ביחס אליה.

            כנגד טענה זו טוענים הנתבעים שהתובעת הינה חליף של התובע ולכן הכרעתו של בית המשפט לתביעות קטנות מהווה מעשה בית דין היוצר השתק גם ביחס לתובעת.