החלטה בתיק א 18363/06

1. בפני בקשה שהוגשה מטעם הנתבעת (להלן :"המבקשת") להביא ראיות לסתור את קביעתה של  הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").

2. התובע (להלן: "המשיב") נפגע בשתי תאונות דרכים: האחת, ביום  10.5.04   (להלן:"התאונה הראשונה") והשניה, ביום 6.10.05 (להלן:"התאונה השניה"). בשתי התאונות נחבל המשיב בכתף ימין.

3. התאונות הנדונות הוכרו כתאונות עבודה ע"י המל"ל.

באשר  לתאונה הראשונה, ועדה רפואית ראשונה מטעם המל"ל קבעה ביום 2.6.05 כי לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה. ועדה רפואית לעררים התכנסה ביום 11.10.05 אך הואיל ולא ניתן היה לבדוק את המשיב בשל היותו מקובע כתוצאה מתאונת הדרכים השניה, זומן בשנית. ביום 3.1.06 קבעה ועדת העררים   נכות של 20%, ממנה יש לנכות מחצית על חשבון מצב קודם.  כן נתבקשה חוו"ד הרשות לעניין תקנה 15. ביום 7.3.06 אישרה ועדת העררים כי למשיב נותרה נכות צמיתה בשיעור  10% בעקבות התאונה מיום 10.5.04, וכן אישרה הפעלת תקנה 15 בשליש.

באשר לתאונה השניה, ועדת העררים קבעה ביום 6.12.06  נכות של 10% וכן אישרה הפעלת תקנה 15 במלואה.

4. לטענת המבקשת, בדוחו"ת הועדה הרפואית לעררים בגין התאונה הראשונה לא מוזכרת התאונה השניה, על אף שהמשיב נבדק אחריה ומכאן עולה כי הממצאים הרפואיים שהועדה מצאה בבדיקה הינם כתוצאה מהתאונה הראשונה והשניה יחד וקביעתה של הועדה הרפואית מדרגה ראשונה היא אשר תואמת נכונה את מצבו של המשיב.

עוד טוענת המבקשת, כי טעתה ועדת העררים בכך שפסקה את נכותו של המשיב בלא שעמד בפניה מלוא המידע בגין מצבו הרפואי של המשיב עובר לתאונה.

בתשובת המבקשת לתגובת המשיב מיום 7.3.07 מצרף ב"כ המבקשת את פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 6.12.06, שהתכנסה בנוגע לתאונה השניה, בה מצוין בס' 23, בין היתר, כי " יש לציין שבתאונה מ- 10.5.04 הועדה תמהה על קביעת הנכות מאחר והניתוח שבוצע לא היה קשור כלל לתאונת עבודה. הועדה לא יכולה להסביר מדוע נקבע 20% ונוכח מצב קודם 10%. לדעת הועדה לא היו צריכים כלל להכיר בנזק כנובע מהתאונה". לטענת המבקשת, לאור האמור, יש להורות על בדיקה של המשיב ע"י מומחה אובייקטיבי מטעם ביהמ"ש.

5. המשיב מתנגד לבקשה. 

לטענתו, הועדה הרפואית לעררים היתה מודעת היטב לקיומה של התאונה השניה, והדבר אף נמסר לה מפי המשיב עצמו (ס' 20 לפרוטוקול הועדה מיום 11.10.05). המשיב טוען כי כל הוועדות הרפואיות היו מודעות למצבו הרפואי הקודם ולתאונות שעבר, ואף ייחסו חלק מנכותו למצבו הקודם.

המשיב חולק על הטענה לפיה בפני וועדות המל"ל לא עמד תיעוד רפואי מלא מעברו. לטענתו, רשום בפרוטוקולים כי בפני הועדות הרפואיות עמד מלוא התיק הרפואי של המשיב מקופת חולים, והן ידעו על עברו הרפואי. המשיב אף חתם על טופס ויתר על סודיות רפואית שהוגש ביחד עם תביעתו למל"ל, כך שכל חומר רפואי מעברו הרפואי עמד בפני הועדה.         

באשר למסקנות ועדת העררים מיום 6.12.06 טוען המשיב כי ועדה זו, שהתכנסה לדון בעניין נכותו של המשיב הנובעת מהתאונה השניה, לא היתה מוסמכת לקבוע ממצאים לגבי התאונה הראשונה ואין להערה זו כל נפקות.

6. המשיב צירף לתגובתו את חוות הדעת של ד"ר מוזס והמבקשת ביקשה להוציא את חוות הדעת מתיק ביהמ"ש הואיל ואסורה היא בהמצאה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. הואיל ומדובר בחוות דעת רפואית לא היה  מקום לצרף אותה לתגובת המשיב ולפיכך אני מורה על הוצאתה מתיק בית משפט.

דיון

7.       בית המשפט העליון כבר חזר ונתן דעתו בשאלה, מתי ראוי, כי בית המשפט יתיר להביא ראיות לסתור קביעה קודמת של דרגת נכות על פי דין. בפסקי הדין המנחים, אשר ניתנו בעניין בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ ואח' , פ"ד לט(4) 505 ובעניין בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה , פ"ד לט(4) 839, קבע בית המשפט העליון, כי היתר שכזה ינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, ובקווים כללים הצביע על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר:

א.      טעמים משפטיים, לדוגמא כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית;

ב.      טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים כאשר חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.

בין היתר נקבע, כי המקרים המצדיקים מתן היתר הם אלה, שבהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' פלבינסקי , תקדין עליון 94(3) 847).

כן נקבע, כי נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן.

8.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, דינה של הבקשה להידחות.