מבוא:
בפני בקשת נתבעים 1, 10-4 (להלן, ביחד: "
המבקשים") לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי, במסגרת התיק שבכותרת, ביום 26.7.07.
המשיב הגיש תגובה, לפיה הוא מתנגד לבקשה מטעמים שפרט בתגובתו.
הרקע לבקשה
:
עניינה של התובענה שבכותרת בתביעה שהגיש נכד כנגד דודיו בעניין עסקת מקרקעין שנקשרה בינו לבין סבתו המנוחה ולחילופין, בינו לבין דודיו, בקשר לשני נכסים הידועים בתור חלקות 18 ו-37 בגוש 6929 בתל-אביב. במסגרת התובענה התעוררה שאלת תוקפה של עסקת המכר, כמו גם אפשרות אכיפתה, בשים לב להעדרו של מסמך בכתב, המבטא את יסוד המסויימות ובשים לב לכך שהמשיב שילם למבקשים סכומים שונים בגינה. בסיומו של ההליך הגעתי למסקנה, כי מן הראוי להורות על אכיפתה של עסקת המכר ועל כן קיבלתי את התביעה והורתי על מתן פסק דין הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם המכר בין הסבתא המנוחה לבין המשיב, לפיו מכרה המנוחה, עוד בחייה את מלוא זכויותייה בנכסים נשוא התובענה.
ביום 9.9.07 באה בפני בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור שבכוונתם להגיש.
טענות הצדדים
:
לטענת המבקשים, יש לעכב את ביצוע פסק הדין מהטעם שסיכויי הערעור הינם טובים ומשמעותיים וכן מהטעם שמדובר בפסק דין הנוגע לזכויות במקרקעין, שאז הנזק העלול להיגרם אם לא יעוכב פסק דין כזה, וכך גם במקרה דנן, הוא בלתי הפיך.
המשיב מצידו מתנגד לבקשה, בעיקר בטענה כי סיכוייהם של המבקשים בערעור אינם טובים, מה גם שאלה לא פורטו על ידם וכן משום שהבקשה לאקונית ובלתי מנומקת והמבקשים לא הצביעו על נזק ממשי העלול להיגרם להם אם לא יעוכב פסק הדין.
דיון והכרעה:
הכלל הוא, כי ברגיל אין מעכבים את ביצועו של פסק-דין אשר ניתן על-ידי בית המשפט. כך מורה לנו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.
כאשר בית המשפט דן בבקשה לעיכוב ביצוע, עליו להידרש לשני מבחנים מצטברים; ראשית, עליו לבחון את
סיכויי הערעור ואם ימצא כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת
מאזן הנוחות של הצדדים, דהיינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו. בכלל זה, על בית המשפט לבחון עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. נטל השכנוע לקיומם של סיכויי ערעור גבוהים ולקיומו של נזק - שאינו ניתן להשבה אם יתקבל הערעור - מוטל על כתפי המבקש.
המבקשים לא עמדו בכל אלה;
באשר לסיכויי ההצלחה בערעור, בבקשה שבפני הסתפקו המבקשים בטענות סתמיות ובלתי מפורטות. אמנם ככל שיקשה או יהיה זה מן הנמנע להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעור, אזי הצורך לבסס את סיכויי הערעור פוחת, זאת בשל יחסי הגומלין בין שני השיקולים, אך פטור בלא כלום לעניין סיכויי ההצלחה בערעור לא ניתן (ראה החלטת כב' השופטת ע' ארבל ברע"א 9261/05
מני משען נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 2.4.06)).
בהעדר פירוט מספק מצד המבקשים בבקשתם ובתצהיר התומך בה לעניין סיכויי הצלחתם בערעור, לא עמדו המבקשים בהוכחת היסוד הראשון הנדרש לעיכוב ביצוע פסק דין וכבר מטעם זה דין הבקשה להידחות.
בשולי הדברים אעיר, כי לדידי סיכויי הערעור הינם נמוכים, בשים לב לכך שמסקנות פסק הדין התבססו, בחלקן הגדול, על ממצאים רבים שנפסקו כבר בהליכים הקודמים ואשר הינם בגדר "השתק פלוגתא".
באשר למאזן הנוחות והאפשרות להשיב את המצב לקדמותו, הרי שלא די בטענה הסתמית, כי עסקינן בפסק דין הנוגע לזכויות במקרקעין על מנת לבסס מבחן זה באופן אוטומטי. נכון הדבר כי ברגיל, כאשר מדובר במימוש זכות קניין במקרקעין, ניטה לומר כי הנזק אינו ניתן לפיצוי בקלות. דא עקא, יש הבדל מרכזי בין קרקע המשמשת למגורים לבין קרקע למטרות מסחר והשקעה כספית. במקרה כזה העברת המקרקעין בעין אינה בלתי הפיכה, ומגלמת בתוכה נזק כספי הניתן לפיצוי. בע"א 5511/06
יעקב (ג'קי) אמינוף ואח' נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (טרם פורסם, 30.8.06), אמר כב' השופט לוי את הדברים הבאים, היפים לענייננו:
"אמת, בתי-המשפט נוטים להיענות לבקשות עיכוב ביצוע שעניינן בנכסי מקרקעין מסוימים, כגון דירות מגורים, וזאת, בשל ההשלכות המיידיות החמורות של פינוי אדם ומשפחתו ממקום מושבם הקבוע. אולם, אין זה המקרה שבפני, בו המבקשים מתגוררים בארצות הברית, ואילו הנכס נשוא פסק-הדין משמש לצרכים מסחריים גרידא (השוו רע"א 764/03 עתמי נ' מעברי, לא פורסם)".
בענייננו, המבקשים כלל אינם מתגוררים בנכסים נשוא התובענה. במצב דברים זה, לא מובנת כלל טענתם של המבקשים לפיה הנכסים נשוא העניין הינם "כל עולמם", על אחת כמה וכמה שעה שמרבית המבקשים לא הביעו כל התעניינות בנכסים שנמצאים במוקד ההתדיינות בין הצדדים, משך שנים רבות. המבקשים כלל לא הצביעו על אופיים, טיבם ועוצמתם של הנזקים העלולים להיגרם להם ולמעשה כל נזק שיגרם להם, משמעו נזק כספי. המבקשים גם לא השכילו להראות כי מצבו הכלכלי של המשיב עלול להערים קשיים בהשבת המצב לקדמותו, אם יתקבל ערעורם.