החלטה בתיק א 17087/06

א.      רקע עובדתי

          1.       בפני בקשה לסילוק על הסף של התובענה, מטעם צד ג' 1 (להלן: "צד ג' ") וכפועל יוצא גם של ההודעה לצדדים שלישיים, בהתאם ל תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").

          2.       התובעת, מדינת ישראל, שילמה ותשלם למר עידו פרנק (להלן: "הנפגע") סכומי גימלאות בגין תאונה בה סבל מנזקי גוף ועותרת לשיפויה בגין תשלומים אלה בסך 2,361,030 ש"ח.

                   הנתבעת 1 הנפיקה לנפגע, רשיון טיסה למצנחי רחיפה ביום 31.12.99.

                   הנתבעת 2 - בית ספר למצנחי  רחיפה אשר הוקם ע"י נתבע 4.

                   הנתבעת 3 - הינה חב' ביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 2 בכל הזמנים הרלבנטיים לתובענה.

                   הנתבע 4 - הינו מדריך ראשי במקום והמנהל של בית הספר לרחיפה, היא הנתבעת
2, בו השתלם הנפגע בתחום מצנחי רחיפה.

                   ביום 27.4.06 הוגשה הודעת צד ג' כנגד צד ג' וכנגד מינהל התעופה האזרחית וכנגד הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ, המבטחת של המשיב 4 וצד ג' 1 שרחף עם הנפגע ביום התאונה.

          3.       כנטען בכתב התביעה, במהלך חודש יולי 1999 בהיותו קצין בשירות קבע אצל התובעת, השתתף הנפגע בקורס מצנחי  רחיפה לזוגות.

                   קורס מצנחי רחיפה לזוגות הינו קורס מתקדם למצנח זוגי, אשר מסמיך את הלומד לשאת עימו אדם נוסף בעת הרחיפה. ביום 17.10.99 השתתף הנפגע ברחיפה זוגית בתפקיד "מוטס" ואת הרחיפה הוביל צד ג' 1, אשר היה חניך נוסף בקורס.

                   במהלך הרחיפה, וכנטען בכתב התביעה ביצע צד ג' פנייה חדה אשר כתוצאה ממנה התקפל המצנח, קרס והזוג צנח מגובה של 30 מטר ופגע בקרקע. כתוצאה מהתאונה נפצע הנפגע ונחבל באורח קשה.

                   כאמור, התובעת עותרת לשיפוי מהנתבעים על סכומי הגמלאות, אשר שילמה בעבר ועוד תשלם בעתיד לנפגע וזאת בהתאם להוראת סעיף 36 (א) (2) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים") ו/או על פי כל דין. (סעיף 23 לכתב התביעה).

          4.       עתה עותר צד ג' לסילוק התובענה על הסף. לטענת צד ג', עילת התביעה היחידה המפורטת בכתב התביעה הינה לשיפוי התובעת בגין גימלאות אשר שלמה לנפגע לפי חוק הנכים. לטענת צד ג', הנפגע כלל לא היה זכאי להכרת התובעת כנכה צה"ל בהתאם לחוק הנכים ועל כן לא היתה התובעת זכאית לשיפוי ומשכך, יש להורות אף על דחיית הודעת צד ג' נגדו.

          5.       התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, מאחר והתאונה ארעה לנפגע במהלך שירותו בשירות קבע בצה"ל, אך לא עקב השירות, הוכר הנפגע כזכאי לזכויות מסוימות כנכה צה"ל לפנים משורת הדין ע"י החלטת ועדה מיוחדת לעניין זה. מצב זה של הכרת הנפגע לפנים משורת הדין, ככל הנראה מביאה, אף לפי התובעת, לכך שאין התובעת זכאית לתבוע שיפוי מכח חוק הנכים. יחד עם זאת, טוענת התובעת כי קיימת לה הזכות לתבוע הנתבעים בתיק זה מכח החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד - 1964 (להלן: "חוק הטבת נזקי גוף") ו/או חוק עשית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. לטענת התובעת, בכתב התביעה נכתב בסעיף 23 כי הינה תובעת "לפי חוק הנכים ו/או על פי כל דין אחר" ובכך די, בכדי לדחות הבקשה לסלק התובענה על הסף.

                   בתגובה מפרטת התובעת את עילתה מכוח חוק הטבת נזקי גוף ומכח חוק עשיית עושר ולא במשפט.

          6.       המשיבים 5 - 2 הסכימו לבקשה.

          7.       לטענת צד ג' בתשובתו לתגובת התובעת,  מתגובת התובעת עולה, כי אינה זכאית לתבוע שיפוי מ כוח סעיף 36 לחוק הנכים. מכאן, לטענת צד ג' נותרה עילת תביעה המבוססת על האמירה בסעיף 23 לכתב התביעה - "על פי כל  דין".

                   בהעדר פירוט בכתב התביעה, הרי שלא הונחה תשתית עובדתית לקיומה של עילת תביעה. יתרה מכך, לטענת צד ג', בתגובת התובעת מצויות טענות חדשות שכלל אינן מופיעות בכתב התביעה, וברי כי אין זו הדרך להעלותן.