החלטה בתיק א 16273/05

בפני בקשה לדחיית התביעה על סף מחמת התיישנות.

הנתבעים עתרו להורות על דחיית התביעה, התובעת הגישה תגובתה והנתבעים הגישו תגובה לתגובה. החלטתי זו ניתנת לאור הבקשה והתגובות שהוגשו לתיק ביהמ"ש.

- אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 3.8.95 קיבלו הנתבעים 1, ו-2 הלוואה מהתובעת ולצורך כך מישכנו את  זכויותיהם בדירה שרכשו מחברת לירם.

- אין מחלוקת כי בנובמבר 1995 הפסיקו הנתבעים לשלם את התשלומים החודשיים על פי הסכם ההלוואה.

- אין מחלוקת כי בנובמבר 1997 הגישה התובעת את שטרי המשכון לביצוע ועתרה להורות על מימוש הבטוחה, היינו הדירה.

הנתבעים טוענים כי עילת התביעה של התובעת כלפיהם החלה בחודש נובמבר 1995, עת הפסיקו את התשלומים על פי ההסכם ההלוואה, שאז הייתה התובעת זכאית להעמיד את ההלוואה לפירעון מידי.

לחילופין טוענים הנתבעים כי גם אם התובעת לא העמידה את ההלוואה לפירעון מידי, הרי בהגישה את שטר המישכון לביצוע, ופעלה למכירת הדירה, הרי במועד זה העמידה את ההלוואה לפירעון ולכן לכל המאוחר יש למנות את מניין תקופת ההתיישנות ממועד זה, בין כה וכה התביעה התיישנה.

התובעת טוענת כי ראשית לא העמידה את ההלוואה לפירעון  מידי , שנית מכירת הדירה כיסתה את כל החוב על פי הסכם ההלוואה.

לטענת התובעת מוכרת הדירה, חברת ללירם, עתרה בהמרצת פתיחה כנגדה וכנגד הנתבעים בבקשה להצהיר כי היא זכאית לקבל את הכספים ממכירת הדירה וזאת כשעבוד ראשון הואיל והנתבעים הפרו את הסכם המכר עימה ונותרו חייבים לה סכומים ניכרים.

התובעת טוענת כי על פי הסכם פשרה שהגיעה עם חברת לירם, שלימה לחברת לירם מתוך כספי ההלוואה סך של 126,726 ש"ח, ביום 1.1.03.

לטענת התובעת המועד הקובע הינו המועד בו העבירה לחברת לירם את הכספים מחשבון ההלוואה, וזאת עשתה רק ביום 1.1.03.

הנתבעים טוענים כי טענות אליו לא בה זכרם במסגרת כתב התביעה, והמדובר בהרחבת חזית.

אכן הנתבעים צודקים, עיון בכתב התביעה מעלה כי התביעה מבוססת על הסכם ההלוואה, ואי פירעונה על ידי הנתבעים.

אם נתייחס לכתב התביעה בלבד, הרי התביעה כפי שהוגשה התיישנה, כלומר, כאשר בוחנים את עילת התביעה, נמצא כי העילת התביעה ענייננה אי פירעון ההלוואה שנלקחה על ידי הנתבעים בשנת 1995, אין כל איזכור לתשלום כלשהו שביצעה התובעת בשנת 2003, וסכום התביעה מתייחס ליתרת החוב בהסכם ההלוואה, ולא לשערוך הסכום ששולם על ידה לחברת לירם כטענתה.

לפיכך, התביעה כפי שהוגשה אכן התיישנה, אציין כי התובעת אינה חולקת על טענות הנתבעים, כעולה מתגובת התובעת, אין היא מתייחסת כלל לטענות הנוגעות להתיישנות התביעה באשר המועד להעמדת ההלוואה לפירעון מידי לטענתה היה בשנת 1997 כאשר הוגשה בקשת הביצוע של שטר המישכון, אלא כאמור לעיל, מעלה טענות חדשות, הנוגעות לתשלום שבוצע בעקבות המרצת פתיחה שהוגשה על ידי חברת לירם.

יחד עם זאת, ביהמ"ש אינו דוחה או מוחק תביעות על נקלה כאשר ברור כי תיקון התביעה, עשוי ויוביל לבירור הטענות השנויות במחלוקת.

על כך אומר כב' הנשיא גורן  "סוגיות בסדר דין אזרחי", בעמוד 138 כי:

"הנחיה כללית, שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצוייה, היא כי מחיקת התובענה או דחייתה על סף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה". די בכך שקיימת , אפשרות, אפילו קלושה, שעל פיה העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה."

לפיכך, ניתנת לתובעת אפשרות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה כך שעילת התביעה  תתוקן כפי טענותיה בתגובה לבקשה למחיקת/דחיית התביעה, וזאת תוך 20 יום.