החלטה בתיק א 15172/05

1.         התובע אוחז בשיק ע"ס 100,000 ש"ח שמשך לפקודתו מועלם כדורי ז"ל ( להלן: "המנוח"). השיק חולל באי פרעון ביום 11.11.2002. המנוח נפטר ביום 21.8.2004. ביום 4.1.2005 ניתן צו ירושה לפיו נקבע כי יורשו היחיד של המנוח הוא בנו זוהר מועלם ( להלן: "זוהר"). נכסי העזבון הועברו לזוהר. התובע הגיש תביעה בעילה שטרית נגד עזבון המנוח, נגד זוהר בהיותו יורשו היחיד של המנוח ומי שנטל את נכסי העזבון לידיו, ונגד ארבעת אחיו של המנוח, שהיו שותפים עימו במוסך כדורי.

2.         הנתבעים כולם ביקשו רשות להתגונן. התובע הודיע על הסכמתו כי תינתן רשות להתגונן לאחיו של המנוח, ועל כן ניתנת להם רשות להתגונן כמוסכם. התובע טוען כי אין מקום ליתן רשות להתגונן לעזבון המנוח ולזוהר.

3.         העזבון וזוהר טוענים כי יש למחוק את כותרת התביעה נוכח מהות התביעה והצורך לדון בגדרה בהיקף נכסי העזבון וחובותיו. אין מקום לקבל טענה זו. עסקינן בתביעה לסכום קצוב, המבוססת על ראשית ראייה בכתב: השיק נשוא התביעה, תעודת הפטירה של המנוח, צו הירושה מכוחו ירש זוהר את נכסי המנוח ונסחים המעידים על העברת הזכויות בשלושה נכסי מקרקעין של המנוח על שמו של זוהר. השאלה האם קיימת לתובע עילת תביעה כלפי זוהר לפי ס' 128 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 ( להלן: "חוק הירושה"), והאם נתמלאו התנאים הדרושים להטלת חובות העזבון על זוהר היא שאלה לגופו של ענין שאינה מצדיקה את מחיקת הכותרת.

יצויין כי בסיכומיו של ב"כ העזבון נטען כי אין ראייה לכך שהמנוח אכן חתם על השיק נשוא התביעה, והועלתה ההשערה שמא אחד מאחיו של המנוח הוא שחתם על השיק, אלא שלטענה זו אין זכר בתצהירו של זוהר. בהעדר הכחשה של חתימת המנוח, לא נסתרה טענת התובע כי המנוח הוא שחתם על השיק.

4.         לגופו של ענין טוען העזבון כי מדובר בשיק שניתן על ידי מוסך כדורי, שהמנוח היה רק אחד השותפים בו. השותפים האחרים הם ארבעת אחיו של המנוח. לטענת העזבון,  הואיל ומדובר בשותפות, המנוח אינו החייב היחיד על פי השיק.

            טענה זו, גם אם תתברר כנכונה, אינה מגלה כל הגנה מפני התביעה. חבותם של שותפים היא ביחד ולחוד. נזכיר את הוראת ס' 20(א) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 ( להלן: "פקודת השותפויות") הקובעת כי:

 " כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף, לרבות בכל דבר שהשותפות חבה בו לפי סעיפים 18ו-19 בהיותו שותף, ואם נפטר השותף יהא עזבונו חב כאמור באותם חיובים במידה שעדיין לא סולקו."

            על כן, התובע רשאי היה לתבוע את כל אחד מבין השותפים בנפרד, או את כל השותפים יחדיו, כפי שגם עשה בפועל. שותף בשותפות לא יוכל להתגונן בטענה כי קיימים חייבים נוספים בחובות השותפות, שכן חבותו שלו היא ביחד ולחוד. תרופתו של שותף שחוייב לבדו בחיובי השותפות היא תביעת שיפוי מייתר השותפים לפי ס' 20 (ב) לפקודת השותפויות.

5.         אשר על כן, אין בפי העזבון כל טענת הגנה של ממש, והתובע זכאי ליטול פסק דין נגד העזבון.

6.         נותר עדיין לדון בתביעה נגד זוהר.

חוק הירושה מבחין לענין הטלת חבות על יורשים בין שני פרקי זמן: עד לחלוקת העזבון, שאז לא מוטלת אחריות אישית על היורשים, ולאחר חלוקת העזבון, שאז עלולים היורשים לחוב אישית בחובות העזבון אם נהגו שלא כהלכה, נטלו לעצמם את נכסי העזבון והתעלמו מחובות העזבון.

על פי הוראת ס' 126 לחוק הירושה, " עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון".

במקרה דנן זוהר נטל לעצמו את נכסי העזבון תוך התעלמות מחובותיו. עילת התביעה נגד זוהר מבוססת על הוראת ס' 128 לחוק הירושה, שכותרתו " אחריות כדי כל העזבון". סעיף זה קובע כי:

"(א) חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.

(ב) הוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון - על היורש".

7.         במקרה דנן אין חולק כי לעזבון נושים רבים (לפחות שמונה נושים בנוסף לתובע, כעולה מרשימה שצירף זוהר לתצהירו). אין גם חולק כי העזבון חולק, קרי, הועבר בשלמותו לזוהר, בלי שהוזמנו הנושים של העזבון ובלא שסולקו החובות הרבים של העזבון. יעידו על כך הנסחים שצורפו לכתב התביעה המעידים על העברת זכויות בשלושה נכסי מקרקעין של העזבון.

8.         זוהר מכחיש כי ידע על חוב העזבון כלפי התובע. אם ידע, אחריותו היא למלוא החוב, בלא קשר לשאלה מה שווייו של מה שקיבל מן העזבון. גם אם נניח לטובתו של זוהר כי אכן לא ידע על חוב העזבון כלפי התובע, אין בכך כדי לשחררו מחבות כלפי התובע, אלא שבמקרה כזה החבות מופחתת כדי שוויו של מה שקיבל זוהר מן העזבון.

9.         עולה אם כן השאלה מה שוויו של הרכוש שקיבל זוהר מן העזבון. נטל הראיה בענין זה מוטל על זוהר, כמצוות ס' 128(ב) לחוק הירושה. על כן, אין בסיס לטענת ב"כ זוהר לפיה על התובע לפרט בתביעה מה היה שווי העזבון ומה היו חובות העזבון. לכך יש להוסיף את הנטל הרגיל המוטל על מי שמבקש רשות להתגונן, להכבד ולפרט היטב את טענות הגנתו:

" כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה."