החלטה בתיק א 14557/05

1.         זוהי בקשתם של המבקשים לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר התייצבות מיום 12.7.05.

בעת ישקול בית המשפט בקשה זו, רשאי בית המשפט להורות על ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד , מ"חמת הצדק" ומ"כוח שיקול  דעתו של בית המשפט".(ע"א 3645/92 קלמר נ'  לופוביץ, פ"ד מז(4) 133)

2.         ביטול פסק דין מחמת הצדק

            בעת ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יש לבדוק האם פסק הדין היה פגום, בדרך כלל הפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש. אכן בהיעדר המצאה כדין למבקש ייעתר בית המשפט לביטול פסק הדין מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות וסיכויי ההצלחה (ע"א 64/53 יששכר כהן נ. שלום יצחק פ"ד ח (1) 395  ) וזאת על מנת לתת למבקש את יומו בבית המשפט.

לטענת המבקשים פסק הדין היה פגום לאור העובדה כי חרף העובדה שההזמנות לדיון נשלחו לכתובתם המעודכנת כפי שנמסרה בבר"ל (ת.ד. 18172 תל אביב), הרי שהזמנות אלו הוחזרו  ע"י רשות הדואר בציון "לא נדרש" אך המבקשים מעולם לא קיבלו אותם ואף לא את ההודעה כי נמצא עבורם דבר דואר רשום.

כמו כן מציינים המבקשים כי המבקש 2 סבל ממחלות קשות באותה תקופה, וכתוצאה מכך לא בדק את תיק ביהמ"ש. כמו כן המבקש 2 אינו מתגורר בת"א ובשל מצבו הנפשי והפיזי וכן בשל איומים של גורמים פליליים מהם סבל נמנע מלהגיע לתל אביב ולבדוק דברי דואר.

הלכה היא כי דבר דואר שחזר כ"לא נדרש" יראוהו כנמסר לבעליו. יפים לענינינו דבריו של כב' הש' כהן בבר"ע 1447/04 סטולרו נ' צ'רכי, דינים מחוזי, לד(5)155:

"התופעה שנמענים רבים אינם טורחים לסור לבית הדואר ולקבל כתבי בי-דין הנשלחים אליהם, היא תופעה נפוצה וידועה. לא יהיה זה נועז להניח, כי תופעה זו היא שהביאה את מחוקק המשנה לקבוע, בתקנה 24(ב) המצוטטת לעיל, שיראו את המסירה כאילו בוצעה גם אם הנמען נמנע או סרב לקבל את דבר הדואר שנשלח אליו. כל אדם הבוחר שלא לדרוש דברי הדואר הנשלחים אליו, נוטל על עצמו סיכון שמא הגוף השיפוטי ששלח לו את דבר הדואר, יקבל החלטה בהעדרו. מי שלוקח על עצמו סיכון זה, בל יתפלא כאשר הסיכון התממש, כפי שאירע למבקשת בבקשה שלפני"

ויתרה מכך, בין אם נדרש הנתבע לדואר רשום ובין אם לאו, הרי מחובתו שלו היה לבדוק את גורל בקשתו למתן רשות להגן, ולא להסתפק בקבלת הודעה על מועד הדיון מאת בית המשפט. נתבע אשר בוחר שלא להתעניין בבקשתו, מוחזק כמי שזומן כדין להופיע ומנוע מלטעון אחרת (השווה: בג"צ 6476/04 מוחמד סעיד אלחין נגד פדא'ור 04 (14) 799 וכן ת.א. (ת"א) 544/96 צוקרמן נגד יצחק, תק-מח 2001 (3) 1124).

באשר למסמכים אותם צירף המבקש, הם אינם מעידים על חומרת מצבו הרפואי והנפשי, וברובם מתייחסים לתקופה הקודמת למתן פסק הדין. כך גם באשר לאישורי המשטרה בדבר הגשת תלונה, זו הוגשה 14.6.05 אך  מועד העבירה כביכול, הינו 23.1.05.

מן הטעמים דלעיל אני מוצא לדחות הטענה בדבר פגם בהליך ההמצאה עובר למתן פסק הדין, ולכן אין מקום לבטל את פסה"ד מחמת הצדק.

3.         ביטול פסק הדין על פי שיקול הדעת

כאשר בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו באשר לביטול פסק הדין, בית המשפט מציב שתי שאלות שעליהן יש לתת תשובה.

השאלה הראשונה, מהי סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן ?!

השאלה השנייה, מה מידת סיכוי ההצלחה כי ההגנה תתקבל ?!

באשר לשאלה הראשונה, לטענת המבקשים לא קיבלו את ההזמנה לדיון ואף לא קיבלו את ההודעה מהדואר כי ממתין להם דבר דואר רשום.

בד בבד עם כך מודים הם כי לא ניגשו  לתיבת הדואר בת"א הן בשל מצבו הפיסי והנפשי של המבקש 2 והן בשל סחיטה ואיומים של גורמים פליליים.

4.         באשר לשאלה השנייה, על בית המשפט לשקול, אפוא, אם יש טעם בביטול פסק הדין ואם הנתבעים יפיקו תועלת מכך. די לבקשת הביטול להצביע על הגנה אפשרית כדי שייטה בית המשפט להיענות לבקשה זו למרות שרשלנות הנתבעים היא אשר הביאה למתן פסק הדין כנגדם בשל העדר התייצבות.( ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י' בן-ציון, פ"ד מח(1) 830, 835).

להלן אדון בטענות המבקשים כסדרן:

5.         כטענה מקדמית טוענים המבקשים כי לביהמ"ש אין סמכות לדון בתביעה זו מאחר ועל פי סעיף 13 להסכם, נספח ב' לכתב התביעה, הצדדים התחייבו לפנות לבוררות בכל מקרה של מחלוקת ביניהם.