החלטה בתיק א 14547/05

החלטה זו ניתנת בהמשך לסיכומים בעל-פה שהושמעו בסופו של דיון שהתקיים במעמד הצדדים במסגרת בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר בסך 29,317, שהגיש התובע נגד הנתבעים.

בכתב התביעה טען ב"כ התובע כי מרשו מנהל את המקרקעין עבור הבעלים של נכס הידוע כחלקה 120 בגוש 6672 (להלן: " הנכס"), והנתבעים הם בעלי זכויות חכירה בנכס. עוד נטען כי מזה מספר שנים הנתבעים אינם עומדים בתשלום דמי החכירה השנתיים לתובע, כך שחובם נכון ליום 1/10/04 מסתכם בסכום של 29,317 ש"ח כולל מע"מ. ב"כ התובע הוסיף וטען כי לנתבעים חובות דמי חכירה נוספים, ומרשו שומר את הזכות לגבות את יתרת החוב בכל דרך.

במסגרת בקשת הרשות להתגונן, חלקו הנתבעים על סכום דמי החכירה השנתיים הנדרשים מהם, וטענו שהסכום מופרז ומוגזם ללא כל יחס לדמי החכירה שנקבעו בחוזה שנחתם בין הצדדים בשנת 1974. לטענת הנתבעים, דמי החכירה השנתיים היסודיים נקבעו לסך של 78.76 לירות לשנה עם מנגנון הצמדה למדד המחירים לצרכן, כאשר נקבע שיש להגדיל את שיעור דמי החכירה
ב- 35% בכל פרק זמן של 7 שנים החל מיום 1.4.79, ובכל 7 שנים עוקבות. על-פי החישובים שערכו הנתבעים ומפורטים בבקשה ובנספחיה, חובות דמי החכירה מסתכמים בסך כולל של 4,137 ש"ח,  ואין להוסיף עליהם תשלום מע"מ או כל תוספת אחרת שאינה מוזכרת במפורש בהסכם. לבסוף נטען שהנתבעים זכאים להיוון דמי החכירה השנתיים ושיש לקזז מדמי ההיוון כספים שחב להם התובע עבור הפקעת מגרש שבבעלותם של הנתבעים במזכרת בתיה.

במהלך הדיון טענו באי כוחם של הצדדים טענות הנוגעות להתאמתה של התביעה להידון בסדר דין מקוצר וכן טענות הנוגעות לסכום החוב.

דיון

לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן, אך אין מקום להורות מחיקת כותרת, וזאת מן הנימוקים המפורטים להלן.

התובע צירף לכתב התביעה חוזה חכירה חתום על-ידי הנתבעים מיום 10/11/91, וכן דף מצב חשבון מהמערכת הממוחשבת של התובע, ובו תחשיב דמי החכירה בסך 29,317 ש"ח. לפיכך, מדובר בתביעה על סכום קצוב, ודי בצירופם של שני המסמכים הנ"ל כדי להוות חוזה או התחייבות, מפורשים או מכללא, שיש עליהם ראיה שבכתב, כנדרש לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר
על-פי תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

מנגד, הנתבעים טענו כי דמי החכירה שהם חייבים לתובע לא חושבו כראוי, ואף צירפו תחשיבים לתמיכה בטענתם. בנוסף לכך, בחוזה החכירה משנת 1991, עליו מסתמך התובע, לא מצוין מהם דמי החכירה השנתיים הראשוניים ומה שווי הנכס. ב"כ התובע טען במהלך הדיון כי "במשך התקופה משנת 1998 ועד להגשת התביעה ב- 2004 נשלחו לנתבעים הודעות תשלום שציינו מפורשות את הסכומים" וכן הוסיף "יכול להיות שבחוזה עצמו לא רשומים דמי החכירה בכתב יד אבל יש החלטות מועצה שפתוחות לעיני כל שקובעות את דמי החכירה", אך אותם העתקים של הודעות התשלום שנשלחו לכאורה לנתבעים ואותן החלטות מועצה בהן נקבעו דמי החכירה לא צורפו לכתב התביעה, ואף לא הוגשו בשלב מאוחר יותר לתיק בית המשפט.

עם זאת, מבקשת הרשות להתגונן ומדברי ב"כ הנתבעים במהלך הדיון עולה כי הנתבעים אינם חולקים על כך שהם חייבים לתובע סך של 4,138 ש"ח. לפיכך, הנני דוחה את בקשת הרשות להתגונן לגבי סכום החוב הנ"ל, ונותן בזאת פסק דין חלקי המחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 4,138 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התובענה ועד למועד התשלום בפועל.

באשר ליתרת החוב הנטענת בסך 25,179 ש"ח, הנני מקבל את הבקשה ונותן לנתבעים רשות להתגונן.

לאור התוצאה הנ"ל ובנסיבות העניין, אינני מוצא לנכון לפסוק הוצאות בשלב זה.

הצדדים מתבקשים להגיש תצהירי עדות ראשית בו זמנית תוך 45 יום ממועד קבלת העתק של החלטה זו.

הנני קובע את התיק לישיבה מקדמית ליום 6/2/07 בשעה 16:30.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום ג' בחשון, תשס"ז (25 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים הנ"ל.

                                                                                                            _______________

                                                                                                                          מיכאל תמיר, שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: