החלטה בתיק א 14175/05

1.       זו תביעה להשבת סך 2.5 מיליון ש"ח שהמבקשת עותרת לסילוקה על הסף.  התובעת 1 רכשה זכויות במקרקעין המצויים בתחום המוניציפאלי של הנתבעת במתחם דרך לוד - רחוב הבושם בכפר שלם, לצורך הקמת פרויקט בנייני מגורים. התובעות פעלו במשותף על מנת לבנות על המקרקעין שרכשה התובעת 1 מחלמיש. לצורך קבלת היתרי הבנייה להקמת בנייני המגורים שילמו התובעות לנתבעת על פי דרישתה אגרות והיטלים שלטענתן נגבו מהן ביתר, ושלא כדין וזאת משום שעבודות הפיתוח המשרתות את המגרשים שרכשה תובעת 1 בוצעו ע"י "חלמיש" ולא ע"י הנתבעת. על כן טוענות התובעות כי גביית היטלי הפיתוח ע"י הנתבעת מבלי שנשאה בפועל בהוצאות הפיתוח - הם הסכומים שעליה להשיב לתובעות, ובסה"כ  2.5 מיליון ש"ח (לצרכי אגרה).

2.       שלוש הן הטענות העומדות בפני לסילוק על הסף:

          א.       חוסר סמכות עניינית לדון בהיטלי ביוב ובאגרות חיבור צנרת המים.

          ב.       העדר יריבות - היעדר עילה.

          ג.       התיישנות.

הסמכות העניינית

          טוענת המבקשת כי ככל שאמור הדבר בתובענה ביחס להיטלי ביוב בהן חויבו התובעות ע"י העירייה - הוגשה התובענה בחוסר סמכות עניינית, באשר עפ"י סעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב- 1962 הסמכות היא בידי ועדת ערר, אשר על החלטותיה ניתן לערער בשאלה משפטית בפני בית המשפט לעניינים מינהלים.

          אשר לדרישת התשלום בגין מים - הרי על פי סעיף 28 לפקודת העיריות  (אספקת מים) 1936 - הרואה עצמו נפגע מדרישת תשלום - פתוחה בפניו הדרך לערער בפני שר הפנים אשר החלטתו היא סופית.

לטענת המבקשת - גופי הערער הקבועים בדין מצדיקה הימנעותו של בית המשפט הזה מלדון באופן ראשוני בשאלות הנתונות לסמכותן של ועדות הערר כאמור.

סוגיית חלוקת הסמכויות בין ועדות הערר לבית המשפט השלום - נדונו בשלושה פסקי דין מנחים:

רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח יזום והשקעות בע"מ, פד"י נד (4) עמ' 481 ובו נקבע כי הסמכות לדון במכלול החיובים הנוגעים להיטל ביוב, אגרת  חיבור ואגרת צינורות מים, נתונה לגופי הערר הפועלים מכוח חוק הרשויות המקומיות (ביוב) ופקודת העיריות (אספקת מים).

ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר  קבע בית המשפט כי תקיפה של דרישת תשלום שהוצאה ע"י הרשות המקומית הינה בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

ברע"א 6590/05 - עיריית אשקלון נ' צרפתי (מפי כב' השופט אשר גרוניס) , נקבע כי כאשר מדובר בתביעת השבה כספית, הסמכות היא לבית המשפט האזרחי, ולא לגופי הערר המנהליים.

לשון אחרת - כאשר מדובר בסעד של השבת כספים על רכיב של היטל ביוב או אגרת החיבור השאלה היכן צריך ההליך להתברר האם בבית המשפט האזרחי המוסמך או בפני ועדת ערר/ שר הפנים, תוכרע על פי המחלוקת המהותית שבין הצדדים.

אם המחלוקת הנסובה סביב שאלת ההשבה היא כזו שרכיביה היו זהים במקרה בו היו התובעות שבפני מתנגדות לעצם חיוב תשלום ההיטלים לפני ביצוע התשלום, או אז נתונה הייתה הסמכות לדון בתביעת ההשבה לוועדת הערר/ שר הפנים.

לעומת זאת, אם רכיבי המחלוקת בתובענה שבתיק זה, תביעת ההשבה, הינם כאלה הכרוכים או השלובים בטענות הגנה  הניתנות לנתבעת מכוח סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, או אז הסמכות לדון בתובענה היא לבית המשפט.

סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 קובע כהאי לישנה:

                   " 2. פטור מהשבה.

          בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1 כולה או מקצתה, אם ראה שהזכייה לא הייתה כרוכה בחיסרון המזכר או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת"

לשון הסעיף קובעת שתי טענות הגנה.