החלטה בתיק א 13272/01

1.         ביום 8.4.03 ניתן פסק דין לחובת הנתבעת על פי כתב התביעה. בגדר תיק בש"א 18729/06 עותרת הנתבעת לביטולו של פסק הדין. במידת הצורך היא עותרת להארכת המועד להגשת הבקשה. בגדר תיק בש"א 18730/06 עתרה הנתבעת לעיכוב הליכי הוצל"פ. ראיתי לדחות הבקשה על אתר, כאשר עסקינן בביצוע פסק דין, בהקשר לסעד כספי, שניתן ביום 8/4/03.

2.         אכן, עיון בתיק מעלה כי פסק דיני מיום 8/4/03 ניתן לאחר שורה נרחבת ביותר של מחדלים דיוניים מצד הנתבעת.

3.         עוד ביום 14.1.02, שעה שהנתבעת הייתה מיוצגת על ידי עו"ד סלעית, מי שחזר לייצגה עתה, הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. רק התובעת עשתה כן. ביום 21.10.02, ומשעה שהנתבעת חזרה ולא הגישה תצהירי עדויות ראשיות, קבעתי בהחלטתי מיום 28.11.02 כי לא אדרש להם בהמשך ואולם לנוכח עמידת ב"כ הנתבעת על חקירת המצהיר מטעם התובע זימנתי ישיבת הוכחות ליום 26.1.03. אבהיר כי החל מיום 6.6.02 ייצג את הנתבעת עו"ד איתן לפידות.

4.         בישיבה מיום 26.1.03 נפתח מחדש פתח, בהסכמה, לנתבעת להגיש תצהירי עדות מטעמה והיא חזרה ולא עשתה כן, כעולה מהחלטתי מיום 2.3.03. מכל מקום קבעתי ישיבת הוכחות ליום 8.4.03, לשם חקירת המצהיר מטעם התובע.

5.         לישיבה זו לא התייצב עו"ד לפידות, הגם שמעולם לא ביקש להשתחרר מהייצוג. הופיע עו"ד סייד, ממשרד עו"ד סבית, אשר ציין כי הנתבעת ביקשה את ייצוג משרדו ואולם התיק מצוי אצל עו"ד לפידות שאינו משחרר אותו. לנוכח הנתונים האמורים, אף לאור משקלם המצטבר, ראיתי ליתן פסק דיני. פסק דין זה הומצא כדין ביום 10.4.03 לעו"ד לפידות.

6.         ברי כי בנסיבות אלה אמורה הייתה להיות מוגשת בקשת הביטול תוך 30 יום. תחת זאת היא מוגשת בחלוף 3.5 שנים (!) לערך. מה, איפוא, טענת הנתבעת המבארת זאת?

            הנתבעת טוענת כי דבר קיומו של פסק הדין נודע לה ימים ספורים לפני מועד הגשת בקשתה ביום 4.12.06. רק אז נודע לה, לחרדתה, דבר מחדליו הדיוניים של פרקליטה דאז שלא מסר לה כל נתון רלבנטי למעט מועד הדיון שהיה קבוע ליום 8.4.03. לטענתה אף משרד עו"ד סבית לא מסר לה דבר וחצי דבר  על אשר התרחש בדיון ביום 8.4.03. לנוכח כל אלו, כך טענת הנתבעת, לא יעלה על הדעת להשאיר פסק הדין על כנו, דבר שעלול להוליך לחורבנה הכלכלי, ובעיקר לנוכח הגנתה הנטענת של הנתבעת. לטעמה, התביעה כנגדה חסרת שחר. טענת התובע לפלישתה למקרקעין פלוניים, ולדמי שימוש עקב כך, היא חסרת ממש.

7.         אני נוטה שלא להאמין לגרסת הנתבעת. אני מניח, לפחות, כי עו"ד סלעית, שהנתבעת לא מעיזה לטעון כנגדו טענות כלשהן, בוודאי דיווח לנתבעת על חובתה להגשת תצהירי עדויות ראשיות. ככל שעסקינן בעו"ד לפידות, לכאורה יש ממש בדברי הנתבעת, לנוכח הנתונים הגלויים לנגד עיניי, אך מובן שלא אקבע מסמרות משעה שדברו של עו"ד לפידות לא נשמע. ואולם נהיר לי כי אם אכן הנתבעת ידעה על קיום ישיבת ההוכחות ביום 8.4.03, ברי שהדבר נמסר לה על ידי עו"ד לפידות.

8.         במצב דברים זה, ולנוכח התייצבותו של עו"ד סייד, ולישיבת הוכחות, בלתי סביר בעיניי שהנתבעת לא קיבלה דיווח מדוייק על שהתרחש באותה ישיבה. וגם אם אני שוגה בכך עדיין בלתי סביר בעיניי שהנתבעת, מיוזמת עצמה, לא עשתה כן. לנוכח כל אלו ברי כי אין לנתבעת להלין אלא על עצמה ו/או על באי כוחה.

9.         הנתבעת טוענת כי היא לא זכתה ליומה בבית המשפט. הנתבעת שוגה בכך. אכן בעל דין זכאי "ליומו" בבית המשפט. ואולם "יום" זה אינו אלא היום שנקבע על ידי בית המשפט, מעת לעת. בעל דין אינו זכאי "ליומו" בבית המשפט, אי-שם מתי שיעלה רצון לפניו, דהיינו "בזמנו החופשי". הנתבעת אף הייתה מיוצגת לכל אורך הדרך. הלכה מושרשת עמנו, לנוכח נתונים אלו,  כי "טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, לא הוכרו כמצדיקים הארכת מועד. כך התרשלות של בעל דין או של פקידו אינה מהווה צידוק להארכת מועד... כמו גם טעות בתיק של עו"ד..." (ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק) (במאגרי "נבו") .   

10.        נהיר לחלוטין, איפוא, כי פסק הדין ניתן עקב מחדליו של ב"כ הנתבעת, וכמבואר מעלה קרוב לוודאי אף עקב מחדליה של הנתבעת עצמה. ואולם גם אם פסק הדין ניתן רק עקב מחדלי ב"כ הנתבעת, אין בכך כדי להושיע לנוכח ההלכה הפסוקה. לנוכח כל אלו אין טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. ממילא אין מקום לדון בבקשה לביטול פסק הדין לגופה. פסיקת בית המשפט אף מייחסת משקל למידת האיחור. כאשר מדובר באיחור מופלג של שנים, מקום שבו הדין קוצב פסק זמן של 30 יום, מתעצמת מסקנתי בבחינת קל וחומר.

11.        מנגד, שקלתי את טענות ההגנה של הנתבעת. ואולם, גם טענות הגנה אלו לא זכו לכל תמיכה בתצהיר עדות ראשית, למרות הזדמנויות חוזרות ונישנות. גם בעניין זה שוגה הנתבעת, ושגיאתה חמורה, אם סבורה היא כי היא רשאית היום (משמע, כפי שציינתי, "בזמנה החופשי"), להגיש תצהיר עדותה. ככל שיוחזר הגלגל אחורנית לא יעלה על הדעת שהנתבעת תעמוד במצב טוב יותר מזה שבו הייתה מצויה לו הייתה מתייצבת לישיבת הוכחות ביום 8.4.03.

12.        ועוד שקלתי את טיעונו החילופי של ב"כ התובע על פיו הוא עתר כי ככל שבית המשפט יורה על ביטול פסק הדין הדבר יהיה מותנה בהפקדת סכומים פלוניים שנימנו בפסק הדין. זאת , בנוסף להכרתה של הנתבעת כי שומה עליה לשלם הוצאות, וברי לי שמדובר בהוצאות מופלגות ביותר. אדגיש כי אם בסופה של דרך החלטתי ללכת בנתיב החילופי שהוצע ע"י ב"כ התובע, לא מן הנמנע כי מקופח האינטרס של התובע. על פני הדברים אמור היה פסק הדין להישאר על כנו ולא להיות מבוטל, ולו כנגד תנאי כלשהו. גם ככל שעסקינן בעתירה החילופית בדעתי לעדן אותה, כפי שיפורט להלן.

13.        לפיכך הנני מורה כי פסק דיני יבוטל ככל שהנתבעת תשלם לתובע, ללא קשר לתוצאות הדיון, הוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ שישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 20 יום מיום המצאת החלטתי זו ותומצא ראיה על כך לתיק בית המשפט.

            עוד הנני מורה לנתבעת להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 500,000 ש"ח. מחצית הסכום האמור יופקד במזומנים ומחציתו האחרת בערבות בנקאית צמודת-מדד ללא הגבלת מועד שתנוסח בהתאם להוראות התקנות. הסכומים האמורים נועדו להבטיח את זכויות התובע, ככל שיזכה בדינו אם פסק דיני יבוטל.

14.        ככל שהנתבעת תפעל בהתאם להוראתי זו יבוטל פסק דיני. ככל שהיא לא תעשה כן יעמוד פסק דיני על כנו שאז תחוייב הנתבעת בהוצאות הבקשה בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

15.        המזכירות תגנוז תיק בש"א 18729/06.

16.        נדחה לתזכורת מעקב ליום 6.6.07.

ניתנה היום י"ח באייר, תשס"ז (6 במאי 2007) בהעדר הצדדים.