החלטה בתיק א 12883/04

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ב-18/05/05. 

בפסק הדין (עמ' 18) נפסק כי על המבקשת לשלם למשיבה סך של 25,399 ש"ח בנוסף הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5000 ש"ח בצירוף מע"מ.

טענות המבקשת

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדיןלבית המשפט המחוזי בתל אביב, ע"א 2280/05 . המבקשת טוענת כי בית משפט זה טעה משלא קבע כי בין המבקשת למשיבה אין כל יריבות וכי קיימת יריבות רק בין המשיבה למדינת ישראל האחראית על מכירת המשאית בהתאם לפקודת המיסים גביה.

מדינת ישראל היא שעיקלה את הרכב, היא שמפעילה את ועדת המכירה על פי חוק , היא שמוסמכת לעצור את הליכי המכירה או להורות על ביצוע המכירה והיא מתפקדת "כגובה מס" בהתאם לפקודה.

בין המבקשת למשיבה אין כל יריבות, המבקשת הינה צד זר ורחוק ביחס למשיבה. לגרסת המבקשת אין היא חבה חובת זהירות מושגית או קונקרטית למשיבה, לא נוצרה בניהם התחייבות חוזית ואין בניהם יחסי קרבה ורעות המקימים חובת זהירות. לטענת המבקשת אין למשיבה עילת תביעה כלפי כולי עלמא אלא אך ורק (אם בכלל) כנגד מדינת ישראל האחראית על פי פקודת המיסים על הליך העיקול והמכירה מתחילתו ועד סופו. המשיבה חתמה על הסכם פשרה עם מדינת ישראל ובכך מיצתה את זכויותיה לסעד כספי.

המשיבה תטען כי בהתאם להלכה הפסוקה אין מקום להושיט סעד למשיבה , פורעת החוק אשר לא שילמה את חובה, ובכך לאפשר לה להתעשר כתוצאה מהתנהגותה הפסולה.

ביסוס אחריות המבקשת על הסכם לא רלוונטי ובלתי תקף עם המדינה אשר ממילא המשיבה אינה צד לו.

המשיבה לא העלתה בכתב התביעה מטעמה או בתצהיריה כל טענה בדבר היותו של סעיף 6 להסכם מקור לאחריות המבקשת ולפיכך מדובר בהרחבת חזית אסורה . מובן כי המבקשת לא התגוננה מפני טיעון זה.

המבקשת לא הביעה התנגדות להצגתו של ההסכם במסגרת ראיות המשיבה,אך הדגישה כעולה מההסכם עצמו וכפי שהעיד העד מטעם המבקשת , כי הסכם זה לא היה בתוקף במועדים הרלוונטיים לתביעה ולפיכך לא ניתן היה לבסס על הסכם זה כל ממצא עובדתי.

נטען כי אם אכן מכרה המשיבה את הרכב לצד שלישי, הרי שהמשיבה התרשלה בכך שלא דאגה להשלים את הליכי הרישום הבעלות על הרכב- פעולה אשר היה בה כדי למנוע את הליכי העיקול ומכירת הרכב.

המבקשת טוענת כי היות ועיכוב מכירת המשאית אינו בסמכותה, הרי ברור כי אין לצפות שהמבקשת תפעל בניגוד לפקודת מיסים (גביה) ולהסכמים בין המבקשת למדינת ישראל.

לגרסת המבקשת לא הוכח כל נזק- המשיבה לא המציאה חוות דעת שמאי לעניין ערך המשאית.

המבקשת טוענת כי בית המשפט התעלם מהעובדה, שלא הוצגה בפניו כל חוות דעת שמאי. המבקשת טוענת לסיכויי ההצלחה בערעור , נטען על ידה כי די בסיכוי כלשהו ולו גם הקלוש למערער לזכות בערעור כדי להיעתר לבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין אם קיים חשש כי ביצוע פסק הדין יסכל את תוצאות הערעור. לגבי הסיכויים לגבות חזרה את כספי פסק הדין, המבקשת טוענת כי במידה ואכן תזכה בערעור , לא יהיה ממי וכיצד להיפרע וכספיה ירדו לטמיון. למשיבה חובות במס הכנסה וחובות במס רכוש, אם לא תתקבל הבקשה יגרם לה נזק קשה ובלתי הפיך, שהרי גם אם תזכה בערעור לא תהיה לה כל אפשרות לגבות את כספה בחזרה מידי המשיבה לאור מצבה הכולל.

טענות המשיבה

המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין, ראשית, המבקשת לא הצביעה  ולו על טעם אחד המבסס סיכוי טוב לזכייתה בערעור, ושנית תשלום הכספים על פי פסק הדין אינו כרוך בנזק בלתי הפיך שכן ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית אם יתברר שהמבקשת זכתה בערעור. לאור ההלכה, על המבקשת להראות בבקשתה שאם היא תזכה בערעור, בלתי אפשרי יהיה להשיב את המצב לקדמותו, במובן זה שלא יהיה ממי לגבות חזרה את הכספים שהיא תשלם למשיבה או שביצועו המיידי של פסק הדין עלול להסב לה נזק בלתי הפיך. המבקשת לא טוענת שביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לכך שעסקיה יתמוטטו, או שהיא לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים. המבקשת לא צירפה לבקשתה תצהיר בתמיכה לטענותיה העובדתיות בבקשתה או ראיה כלשהי על מצבה הכלכלי העדכני כיום של המשיבה. המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות שבמידה והיא תזכה בערעור לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו. המבקשת לא הוכיחה כי מצבה הכלכלי של המשיבה כיום מצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין.

משלא הניחה המבקשת תשתית ראייתית כלשהי לטענותיה העובדתיות, אל לו לבית משפט זה להידרש כלל לשאלת סיכויי הערעור ועליו לדחות את הבקשה כבר בשלב זה. המבקשת לא הראתה כל סיכוי לזכות בערעור, כל טענותיה של המבקשת בהודעת הערעור ובבקשה לעיכוב הליכים הועלו בפני בית משפט זה ונבחנו על ידו אחת לאחת ונדחו בפסק הדין המנומק שנתן. אין שום טענה חדשה שבית המשפט זה לא דן בה.

דיון

העובדות המשמשות עילה לבקשת עיכוב ביצוע, סוכמו באריכות בפסיקה.

בת"א (תל-אביב-יפו) 3096/99 - ג'מיל עבדאללה אטריק נ' החברה לתפעול החוף השקט, תק-מח 2004(4), 1795 ,עמ' 1796, נקבע:

"אילו עובדות ישמשו לבית-המשפט עילה להיעתר לבקשת עיכוב? לא מצבו הקשה של המבקש, שאין ידו משגת לפרוע את החוב... העילה העיקרית העלולה להניע את ביהמ"ש לעכב את הביצוע היא, שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק-הדין, יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד - להשיב את המצב לקדמותו...

והוא הדין כאשר חוסר הסיכוי של המבקש להצליח בערעורו מתגלה מיניה וביה על פני הדברים." (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיף 666, עמ' 859,860; וכן אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 527).