1. המשיבות הגישו תביעה כספית על סך 6,312,252 ש"ח בשל גביית יתר של אגרות והיטלים מצד המבקשת 1 עיריית פתח-תקווה, תוך ניצול כוחני של שררה וגביית סכומים ללא כל סמכות וכן כנגד המבקשת 2 שגבתה סכום מסוים בגין אגרת חיבור למים.
המבקשות הגישו בקשות לסילוק התובענה על הסף.
חברת "קראו אי. אל בע"מ" (להלן:"החברה") זכתה במכרז וחתמה על הסכם לפתוח המגרש עם חברת מבני תעשיה בע"מ ביום 11.9.03 וממנה רכשו המשיבות את זכויותיה.
המשיבות רכשו זכויות חכירה במגרש שהינו בבעלות מינהל מקרקעי ישראל מהחברה ובחוברת המכרז שפרסם המינהל, נאמר כי בנוסף לסכום המוצע עבור הקרקע, ישלם הזוכה במכרז את הוצאות הפתוח לחברת "מבני תעשיה בע"מ", שהינה החברה המפתחת ומבצעת את הפתוח בשם ובמקום הרשות המקומית.
על פי אותו הסכם התחייבה החברה לשלם למבני תעשיה סך של 6,200,000 ש"ח קרן ותמורת זאת התחייבה מבני תעשיה לבצע עבודות פתוח שונות לרבות סלילת כבישים ומדרכות, קוי ביוב ניקוז ומים, עד לגבולות המגרש.
בחוברת המכרז ובהסכם עם חברת מבני תעשיה, לא נזכר תשלום אגרות והיטלי פתוח למבקשת 1 ונטען בכתב התביעה כי "היה ברור לכל הצדדים המעורבים בעסקת מכירת הזכויות במגרש (המינהל; חברת מבני תעשיה והחברה), כי פיתוח התשתית מבוצע על ידי מבני תעשיה במימון החברה.
ביום 6.8.98 הוציאה עירית פתח תקווה אישור המופנה למינהל מקרקעי ישראל לפיו היזם שירכוש את המגרש יקבל פטור מלא מאגרות והיטלי פתוח למעט : אגרות בניה, תשלומים עבור מד מים, מים וזמן הבניה, חיבורים זמניים במהלך הבניה, אגרות חיבור למפעל המים, והכל עד לשיעור ניצול של 120% משטח הבניה העיקרי ברוטו המוקנות לפי התוכנית.
המשיבות טוענות כי כל התחייבויות הנזכרות של העירייה הובאו בבית המשפט המחוזי במסגרת הליך בת.א. 1496/00 שהוגש על ידי ארגון הקבלנים והבונים בפתח תקווה בנושא היטל הסלילה , שם הצהירה העירייה כי אזור התעשיה בפתח תקווה בו מצוי המגרש, לא הובא בחשבון לעניין החיוב בהיטל סלילה (
להלן: "ההליך בבית המשפט המחוזי").
להפתעתן של המשיבות, המבקשת 1 התנערה מהתחייבותה והשיתה על המשיבות אגרות והיטלים לפי נפח בניין של 59,698 מע"ק ולפי שטח בניין של 19,858 מ"ר ובסה"כ 673,993 ש"ח אשר שולמו לעירייה בחודש מאי 2004.
תשלום זה הוטל בגין היתר בנייה למרתפים, ואילו לגבי היתר הבניה להקמת המבנה שמעל המרתפים, חויבו המשיבים בסך של 4,370,289 ש"ח מכח הודעת חיוב מיום 17.2.05.
המשיבות טוענות כי חוייבו על ידי העירייה עבור אגרות בניה, מד מים, אגרת חיבור למפעל המים וכן בנוסף באגרות והיטלי פתוח בשיעור מלא עבור נפח בנייה של 56,133 מע"ק בסך 3,777,748 ש"ח וניתן פטור לגבי נפח מוגבל ל- 75,792 מע"ק. לטענת המשיבות, ככל הנראה נפח זה נקבע על ידי העירייה על דעת עצמה בלבד.
המשיבות טוענות כי העלו מחאתן בפני העירייה כי אין מקום לחייבן באגרות והיטלי פתוח, באשר פתוח התשתיות באזור המגרש נעשה במימון ישיר על ידי חברת מבני תעשיה, אולם העירייה התעלמה מדרישותיהן ולא העניקה למשיבות היתר בניה כל עוד לא שולמו מלוא הסכומים הנדרשים.
ביום 14.4.05 הסכימו הצדדים כי המשיבה 1 תשלם לעירייה סך של 1,300,000 ש"ח על חשבון דרישת התשלום ותמציא לעירייה ערבות בנקאית צמודה למדד בתוספת ריבית שנתית של 4% וכי העירייה תבחן את טענות המשיבה וכל צד שומר על זכויותיו.
כאשר ביקשו המשיבות היתר לבנייה נוספת, נדרשו לשלם אגרות והיטלי פתוח באופן מלא בגין כל התוספת וסכום זה שולם על ידי המשיבות על מנת שתוכלנה לקבל היתר בניה שלישי. המשיבות נענו במכתב מיום 19.12.05 כי טענות המשיבות נדחות והערבות הבנקאית חולטה מבלי להקדים ולהודיע למשיבות שמא אולי מעדיפות הן לשלם את האגרות חרף חילוט הערבות.
המשיבות טוענות כי המבקשת 1 לא פיתחה ולא תפתח את התשתיות באזור המגרש ואילו חברת מבני תעשיה כנגד תשלום ישיר של היזם בסך 6,200,000 ש"ח, היא שמפתחת האזור.
המשיבות לא מימשו זכויות בנייה מעבר ל- 120% וכי עד לשטח זה התחייבה העירייה שלא לגבות אגרות והיטלי פיתוח.
המשיבות טוענות כי היקף נפח הבנייה, לפיו נעשה החישוב שנקבע על ידי המבקשת 1, נקבע על דעת עצמה, ולהיקף זה אין כל עיגון בתכנית בניין עיר ובהתחייבות הנתבעת. היה על המבקשת 1 להימנע מלהשית אגרות והיטלי פיתוח בגין שלושת היתרי הבנייה.
בהליך בבית המשפט המחוזי הצהירה העירייה כי איזור התעשייה בתחומה מפותח מכוח הסכמי פיתוח כנשק כספים סגור, העומד בפני עצמו, מבלי שיושתו בו אגרות והיטלי פיתוח וגם מטעם זה לא היה בסמכות העירייה לדרוש כספים מהמשיבות.
באשר לאגרת חיבור למפעל המים טוענות המשיבות, כי שילמו לעירייה אגרת חיבור ובפועל גבתה אגרות אלו המבקשת 2 ולכן גם היא נתבעת למען הזהירות. כל חיוב שהושת בגין אגרת החיבור הינו חיוב יתר שאינו כדין.