החלטה בתיק א 12801/07

1.                   לפני בקשה למתן רשות להתגונן, אשר הוגשה על ידי המבקשת, במסגרת תביעת המשיב (להלן: "הבנק"), אשר תבע מן המבקשת תשלום סך של 32,740 ש"ח בגין ערבותה להחזר הלוואה שניתנה על ידי הבנק ללקוח הבנק מר דוד לוי (להלן: "החייב").

2.                   בדיון של יום 15.5.07 התייצבו באי כוח הצדדים, אולם המבקשת לא התייצבה כי לא חשה בטוב. בדיון זה דרש הבנק פסק דין על מלוא סכום התביעה. ב"כ המבקשת הסכים למתן פסק דין חלקי על סך 3,340 ש"ח, וזאת נוכח הטענה של המבקשת בתצהיר, שלפיה במועד 1.3.05 שולם על חשבון חוב ההלוואה סך של 14,540 ש"ח בעת שחוב ההלוואה עמד לטענת המבקשת על 17,880 ש"ח. בא כוח המבקשת דרש שלא תתווסף ריבית לסכום של 3,340 ש"ח או לחילופין, כי תתווסף ריבית והצמדה נמוכים מאד, וזאת נוכח טענת המבקשת כי לא נשלחו לה הודעות בגין החוב וכך גדל החוב עקב הריבית וההצמדה.

3.                   בית המשפט (כב' השופט רחמים כהן) קבע בהחלטתו באותו הדיון, כי היה על המבקשת להציג אישור רפואי ולא די בכך שהודיעה טלפונית לבא כוחה שלא חשה בטוב.

4.                   חרף זאת ולפנים משורת הדין, לא פסק כב' השופט כהן נגד המבקשת את מלוא סכום התביעה, אלא קבע שהבנק זכאי באותו השלב לפסק דין רק בגין הסכום של 3,340 ש"ח בצירוף ריבית ערב וכן סכומים חלקיים בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. כמו כן, נדחה הדיון בבקשת הרשות להגן על יתרת סכום התביעה, למועד חדש.

5.                   בינתיים, ניתן ביום 30.5.07 פסק דין חלקי על הסכום הנזכר לעיל.

6.                   בעקבות שינויי סדרי העבודה בבית המשפט, הועבר התיק דנן בפניי. ביום 15.7.07, התקיים דיון בבקשה לגבי יתרת סכום התביעה. המבקשת נחקרה על תצהירה וכל צד סיכם את טענותיו.

7.                   כעת עלי להכריע האם יש מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן על יתרת סכום התביעה.

טענות המבקשת

8.                   המבקשת העלתה בתצהיר התומך לבקשה שתי טענות הגנה, האחת, כי החוב בגין ההלוואה עמד על סך של 3,340 ש"ח נכון ליום 1.3.05 וזאת בעקבות תשלום שבוצע על חשבון חוב ההלוואה על ידי רעייתו של החייב, שהעבירה לבנק סכום של 14,540 ש"ח ביום 1.3.05 וזאת ספציפית על חשבון יתרת החוב בגין ההלוואה.

9.                   המבקשת צירפה לתצהיר מכתב של רעיית החייב מיום 1.3.05, אשר מוען אל הבנק ואשר בו היא מבהירה כי היא מעבירה את הסכום לפירעון ההלוואה בלבד.

10.               לפיכך, טענה המבקשת כי מאחר וחוב ההלוואה עמד ביום 23.12.04 על סך של 17,880 ש"ח, הרי שלאחר תשלום הסכום של 14,540 ש"ח נותר חוב של 3,340 ש"ח.

11.               המבקשת טענה כי היא מודה בחובתה לשלם את סכום החוב הנ"ל של 3,340 ש"ח בלבד וזאת מכוח ערבותה שאינה מוכחשת.

12.               טענה נוספת שהעלתה המבקשת נוגעת לכך שהבנק לא פנה אליה אלא רק לאחרונה בקשר לתשלום החוב של החייב והיא תמהה מדוע לא פנו לפני כן. המבקשת טענה כי אילו הבנק היה פונה אליה בזמנו, החוב לא היה צובר ריבית והפרשי הצמדה כה גבוהים והיא הייתה משלמת את הסכום מידית ובטרם נצברו הפרשי הצמדה וריבית.

דיון והכרעה

13.               בחקירה הנגדית הקצרה שנערכה למבקשת לא עלה בידי בא כוח הבנק למוטט את גרסתה בדבר תשלום הסכום של 14,540 ש"ח בזמנו והקטנת סכום ההלוואה.

14.               מכתבה של רעיית החייב לבנק, נספח "א" לתצהיר, לא נסתר בחקירה הנגדית והמשיב גם לא הצליח להוכיח בחקירה כי המכתב לא הגיע אל הבנק.

15.               משמעות הדבר, כי אם תתקבל הגרסה העובדתית של המבקשת, שלפיה חוב ההלוואה הוקטן ביום 1.3.05 בעקבות תשלום מצד רעיית החייב, יש למבקשת הגנה לכאורה כנגד יתרת סכום התביעה.

16.               המסקנה היא שיש ליתן למבקשת רשות להגן בטענה של פירעון החלק הארי מתוך חוב ההלוואה באמצעות הסכום שהועבר בזמנו לבנק על ידי רעיית החייב.

17.               גם הטענה הנוספת של המבקשת, שלפיה הבנק לא התריע בפניה על קיומו של החוב וכי אם היה מתריע הייתה מסלקת את יתרת ההלוואה כבר אז ומונעת את הצטברות הריבית הגבוהה, לא נסתרה.