החלטה בתיק א 12662/07

מונחת בפני בקשה למחיקת סעיפים מתצהירי עדות ראשית שהוגשו על ידי התובעת ותגובת המשיבה כי באם תמצא לנכון בקשה זו מבוקש להתיר לה להגיש כתב תביעה מתוקן.

רקע

חברת גולדמסטר השקעות בע"מ (להלן: "התובעת" או "המשיבה") עוסקת בהשכרת כלי רכב. לטענתה מר ויסבורד חנן (להלן: "הנתבע" או "המבקש") שכר דרכה רכב לתקופה של 36 חודשים אולם הסכם השכירות הופר על ידו ומשכך הינה זכאית לסעד. יתרת חובו של הנתבע חושבה לפי הסכום שסוכם, הסכום שהנתבע נותר חייב פחות הכספים שקיבלה התובעת לאחר שתפסה את הרכב ומכרה אותו, ובסך הכל 27,005 ש"ח.

בתאריך ה - 29/05/07 הגישה התובעת מטעמה שני תצהירי עדות ראשית של מר לוטרמן רמי ושל הגב שרון ועקנין.

כנגד תצהירים אלו הגיש המבקש בקשה למחיקתם של שלושה סעיפים בכל תצהיר. כך הסעיפים פורטו על ידי המבקש בבקשתו -

"1 . סעיף 10 ב' ( 11 ב' אצל שרון - מ.ק) המתייחס לחיוב הנתבע ב 128% משווי העסקה.

2 . סעיף 13 (14) הנוגע ליתרת חוב כביכול בגין הוראות קבע שלא כובדו.

3 . סעיף 15 וסעיף 16 (16 ו - 17) ככל שהם מתייחסים ליתרת החוב אשר לכאורה נותר חייב הנתבע לתובעת."

לדידו של המבקש סעיפים אלו בתצהיריהם של העדים מטעם התובעת מהווים הרחבת או שינוי חזית אסורה שכן מדובר בגרסאות עובדתיות חדשות החורגות ממה שנאמר בכתב התביעה עצמו. דגש מיוחד הושם על כך כך שאין כל זכר בכתב התביעה לעניין החיוב ב - 128% משווי הרכב או לעניין הוראות הקבע. לעניין חובו הנטען, כביכול על ידי המצהירים הרי שהוא מראה על 33,206 ש"ח ועם ריבית מגיע לסך של 38,570, בניגוד לסכום שנתבע לפי כתב התביעה.

המשיבה הגיבה לטענות אלו כדלקמן -

ראשית, לעניין חיוב המבקש בשיעור של 128% משווי העסקה ציינה המשיבה בסעיף 8 לכתב תביעתה כי יתרת החוב מבוססת על פי תנאי ההסכם שנחתם בין הצדדים. ההסכם אף צורף לכתב התביעה וצויין כי הינו מהווה חלק בלתי נפרד הימינו. סעיף 5 בהסכם מציין כי תפיסת רכב עקב אי תשלום דמי שכירות תחייב את השוכר לפי 128%.

שנית, טענה המשיבה כי עניין ביטול הוראת הקבע צויין במפורש בכתב התבעיה בסעיפים 4 ו - 5. הוראת הקבע בוטלה וכי המבקש היה מעביר כספים למשיבה לפי ראות עיניו ובניגוד להסכם.

שלישית, לעניין שינוי הסכום בין הכתוב בכתב התביעה ובין הכתוב בתצהירי העדים מטעמה ביקשה המשיבה כי יורשה לה לתקן את כתב התביעה וזאת לפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

בשולי דבריה ציינה המשיבה כי מעבר על מסמכי התביעה והחוב המצויים באמתחתה גילה כי למעשה יש לזכות את הנתבע בסכום נוסף של 10,000 ש"ח ואשר צויין גם הוא בתצהיריה. לעניין זה לא זעק המבקש כאשר השינוי הוא לטובתו ועניין זה מלמד על חוסר תום ליבו.

הכרעה

לדידי, אין לקבל את שתי הבקשות יחדיו.

כתב התביעה מלמד על חישוב החוב באופן שאינו משתמע לשתי פנים. סעיף 9 לכתב התביעה מציין כדלקמן -

"א . שווי הרכב במועד מסירתו בתוספת הפרשי הצמדה עד למועד ההפרה בצירוף עמלת טיפול הינו בסך של 123,077 ש"ח. (שווי הרכב במועד מסירתו לנתבע היה בסך של 99,347 ש"ח, כפי שמצוין בנספח א' לכתב התביעה)."

עצם קפיצת הסכום היה אמור ללמד את המבקש כי ייתכן וקיים "תוספת" לתשלום בעקבות הפרת ההסכם, כפי שנטען על ידי התביעה. ואכן כפי שציינה המשיבה בתגובתה, לפי נספח ה' להסכם השכירות שצורף כדבעי לכתב התביעה מציין במפורש 128%.

שנית, סעיף 4 לכתב התביעה קובע כך -

"הנתבע הפר את ההסכם בכך שביטל את הוראת הקבע שלו לטובת התובעת מבלי לקבל אישורה תוך שהוא מחליט באופן חד צדדים לשלם את התשלומים החודשיים לתובעת בדרכים אחרות."