החלטה בתיק א 12508/06

בפני בקשת תובע למחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

הנתבע מסכים לדחיית התביעה ( להבדיל ממחיקתה) בכפוף לפסיקת הוצאות.

עיקרי העובדות:

התובע  פתח כנגד הנתבע  ואח' תיק הוצל"פ  לאכיפת שיק על סך  160,000 ש"ח ז.פ 10/11/04.  (להלן: "השיק"). בגב השיק נחזית להיות חתימתו של הנתבע כערב.

הנתבע הגיש התנגדות וטען כי חתימתו כערב זויפה.  ההתנגדות נתמכה בחוות דעת של מומחה לכתב יד.

בדיון שהתקיים ביום 9/1/2006, ניתנה הסכמת בא כוח התובע לקבלת ההתנגדות. ההתנגדות נעתרה, ונפתח תיק אזרחי.

תמצית טענות התובע

ביום 6/4/2006 ביקש התובע למחוק את התביעה ללא חיובו בהוצאות. הבקשה נתמכה בתצהיר בו פירט התובע את העובדות המצדיקות, לטענתו, שלא לחייבו בהוצאות.

בין היתר טען התובע כי הינו קשיש בן 83.  לטענתו קיבל את השיק מצד שלישי במהלך עסקים רגיל ולא יכול היה לדעת כי קיימת טענת זיוף.  טענת הזיוף הסתברה לו רק עם הגשת ההתנגדות.

התובע טוען  כי הוא זה שנפגע מאי כבוד השיק ונגרמו לו נזקים ממשים.

טענות הנתבע:

הנתבע מתנגד למחיקת התביעה, ומסכים לדחייתה בכפוף לפסיקת הוצאות.

הנתבע עותר  לחיוב התובע בהוצאות בסך 13,191 ש"ח אותם הוציא בפועל.  הנתבע תומך את דרישתו ב 4 חשבוניות עבור שכר טרחת עו"ד בסך 10,861 ש"ח וכן חשבונית בגין חוות דעת מומחה בסך 2,330 ש"ח.

לטענת הנתבע פעל התובע בחוסר תום לב ולא נאות להפסיק את התובענה בראשיתה חרף פניותיו.

לטענת הנתבע פנה לתובע מיד לאחר קבלת האזהרה ואילו התובע התעקש על זכותו להמשיך בהליכים.

דיון והכרעה

בנסיבות הענין,  דין התביעה להידחות ואין להסתפק במחיקת התביעה.

אשר על כן, הריני מורה על דחיית התביעה.

לעניין ההוצאות -

הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו. (ע"א 1182/90 שחם נגד רוטמן, פד"י מו (4) 330).

עוד קובעת ההלכה הפסוקה כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 9535/04).