החלטה בתיק א 1222/07

מבוא:

עניינה של החלטה זו בטענת המשיבה, לפיה יש לסלק על הסף את בקשת המבקש לתשלום תכוף.

רקע :

המבקש, יליד 1976, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 1.9.03, בעת שרכב על אופנועו.

ממקום התאונה פונה המבקש לבית חולים "בלינסון", כשהוא סובל מפגיעה רב מערכתית הכוללת חבלות בכל חלקי גופו, שברים בצלעות, בעצם הבריח ובחוליות עמוד השדרה. בהמשך הועבר המבקש לשיקום ב"בית לוינשטיין", שם טופל מספר חודשים. בעקבות התאונה נותר המבקש משותק בפלג גופו התחתון והוא מרותק לכיסא גלגלים.

ביום 5.7.05 הגיש המבקש כנגד המשיבה תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שסבל כתוצאה מהתאונה, מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים"). בד בבד עם כתב התביעה, הגיש המבקש בקשה למינוי מומחים רפואיים, לה נעתר בית המשפט באופן חלקי, תוך שהוא מורה על מינוי מומחה בתחום האורטופדי. בהמשך, הורה בית המשפט על מינוי מומחה נוסף, בתחום האורולוגי.

ביום 13.2.07 הגיש המבקש את הבקשה שבכותרת לתשלום תכוף, לאחר שבקשה קודמת שהגיש נמחקה.

בכתב התשובה שהגישה המשיבה נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף, בין היתר משום שלמבקש לא היה רישיון נהיגה תקף במועד התאונה ומשכך תעודת הביטוח שבידו אינה מכסה את נזקי התאונה ועל כן לא קמה אותה "חבות לכאורה" היכולה להקים למבקש זכות לקבלת תשלום תכוף. על-פי הנטען, כשבועיים לפני התאונה נשלחה למבקש הודעה ממשרד הרישוי על כך שרישיון הנהיגה שלו הותלה, מכיוון שזומן לעבור בדיקות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים, אך לא התייצב.

המבקש טוען, כי הוא כלל לא קיבל את הזימונים שנשלחו לו לבדיקות ולא את הודעת משרד הרישוי לפיה הותלה רישיונו. המבקש טוען, כי הוא זומן לבדיקה במכון הרפואי ליום 2.9.03, דהיינו יום לאחר שאירעה התאונה. 

בשים לב לטענות הצדדים, כמפורט לעיל, הורתי על הגשת סיכומים בשאלת הכיסוי הביטוחי.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בתיק המכון הרפואי לבטיחות בדרכים ובתעודות עובד הציבור שהוגשו במסגרת תיק זה ושמעתי את עדוית הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה לתשלום תכוף להדחות;

אכן, הלכה מושרשת היא כי הליך פסיקת התשלום התכוף נועד על פי טיבו וטבעו להושיט סעד זמני ומהיר, בגדר "עזרה ראשונה", לנפגע בתאונת דרכים. לפיכך, בית המשפט אינו נדרש להיכנס, במסגרת הליך זה, לעובי הקורה ולקבוע ממצאים עובדתיים, אלא שעליו להכריע על יסוד ראיות לכאורה, המבססות חבות לכאורית בלבד (ראה בש"א 816/91 בע"א 2745/90 בארי נ' הלפרין ואח', פ"ד מה(3) 57, 59 (1991), להלן: " עניין בארי"; רע"א 9275/03 פינטו נ' יונה ואח', פ"ד נח(2) 295, 299-298 (2003), להלן: " עניין פינטו"; ע"א 6781/05 אזבארגה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 25.1.06)).

יחד עם זאת, הדרישה להוכחת "זכאות לכאורה", אינה דרישה ריקה מתוכן ואין די בעצם העובדה שהמבקש נפגע בתאונת דרכים, כדי להצביע על זכאותו, לכאורה, לפיצויים על פי החוק.  בעניין זה, נפסק על-ידי כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) ב" עניין בארי", כדלהלן:

"ההחלטה בקשר לתשלום התכוף אינה מביאה הכרעה סופית בשאלה אם פלוני זכאי לפיצוי ומה שיעור הפיצוי... החלטה כאמור מאמצת מצב פתיחה ראשוני ובנויה על ההנחה - שאף היא כמובן תולדה של עיון ושיקול­ - לפיה יש סבירות לכאורית לטענות המועלות בתובענה (ההדגשה שלי - צ.ב) ".

(שם, בעמ' 60-59).

וכדברי השופט רבלין, ב"עניין פינטו":

"הסעד המוענק לנפגע הוא סעד דחוף, סעד של חרום שאין להתלותו או לדחותו אלא בהתקיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע (ההדגשה שלי - צ.ב) ".

(שם, בעמ' 299).